[כתב הר"ר פנחס יצ"ו], עוד ילמדני מורי בנדה¹ איתא דאשה צריכה לבדוק את עצמה בז' נקיים שלה עד מקום שהשמש דש דהיינו עד בין השינים, וזהו סמוך לחדר שהולד נוצר בו כדאיתא במיימוני פ"ה דאיסורי ביאה² ועתה חקרתי ודרשתי שאין שום אשה בודקת כ"כ בעומק, ואמ' שקרוב הדבר לאי אפשר לבדוק כ"כ בעומק כי אין שום אצבעות היד מגיע עד מקום זה. לכן יורני נא מו' מאין לנו ההיתר לדבריהן.³ ההיא דבדיקת האשה בז' נקיים עד שהשמש דש, כבר שמעתי ג"כ מדקדקים בזה. [אך] בשאר חיבורים לא כתבו רק בדיקה יפה לחורין ולסדקין, וכיון דא"א [לנשים] כולי האי אין להחמיר עליהן (בישראל) [ביותר] והנח להן לישראל כו'⁴ המנהג באושטריך להלביש לבנים ביום ז' אבל הוא לא אוסר והתיר אם הלביש ביום ו'. רק בשעת הדחק התיר ביום ו' כגון שבעלה רוצה לילך לדרך, אבל ביום ה' הדין אינו כן. [כתב בספרו]⁵ מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל כתוב ר' חיי' א"ז דמנהג נשי אושטרייך להמתין ז' ימים קודם שמתחילי' לספור נקיים. ודרש מורי דאין למחות בידם מאחר שיצא הדבר מפי הגאונים, אע"פ שכתב במיימוני⁶ דדרך מינות הוא. אבל אותם דממתינים לטבול פ' ימים אחר נקיבה יש למחות בידם, כי המיימוני כתב⁷ גם על הא דדרך מינות הוא, והחמיר המיימוני יותר על זה מהא דלעיל. וכן שמע דחכם אחד עבד עובדא בנפשיה באיגר כדי לפרסם הדבר. ואין להקל ולספור ז' נקיים קודם ו' ימים כלל, וכן הלכה רווחת בישראל. [כתב בספרו שני פעמים תשובה זו⁸ וידוע לו ולא מחק האחת]. טבילה שלא בזמנה אסור לטבול בשבת כגון יולדת או שאין בעלה בעיר, אבל על דם בתולים מותר משום פרצה דחוקה מותר ליכנס בשבת. וכן מותר לכלה בתולה לטבול בליל שבת ואע"פ שאסור לטבול בשבת מ"מ קירוב בשר מותר⁹ מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל, דרש מו' אשה שטבלה בזמנה דהיינו ביום ז' צריכה לטבול בלילה. ואם טבלה ביום צריכה לחזור ולטבול, ואם משכה טבילתה עד יום ח' אפ"ה טוב לטבול בלילה. אבל במקום סכנה תטבול ביום ח' מצאתי בי"ד בסי' קצ"ז ע"ש. וכל אשה צריכה להסיר כל השחץ שאין לה צער קודם שטבלה. מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל. עוד דרש מורי ריבדא דכוסילתא¹⁰ עד ג' ימים אינו חוצץ אבל ליפלוף וגלד לעולם צריכה להסיר ואפי' אם הוא מצער לה בהסירתו, וכן המנהג. וכן שמע בשם ר' חיים א"ז דבעצמו בדק אשתו שלא רצה להאמין לה על ככה.¹¹ וכן המנהג, ואמר לי מהר"י דלעיל שיש חילוק בין שחין לליפלוף. מלקוטי מהר"י דלעיל, הר"ר אברהם מענדל, ובהלכות נדה כתב ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי חייץ ולבתר תלתא יומי לא חייץ. ובגמ' איתא ממש איפכא, נאום הקטן והצעיר שבישראל. השיב דלעיל בכתב. פ"א אשה הית' מתקנת נרות של שעוה והיתה עסוקה בבצק. ולא זכרה שהיה ערב טבילתה והתיר לה לטבול, כיון שעשתה לה בדיעבד אבל לכתחילה לא תעסוק באחד מהם. צפין שקו' בל"א זייפא אינם חופין את ראשם בצפין בשעת טבילתן. ואם י"ט אחר שבת וחל ליל טבילתה במוצאי שבת או ליל יו"ט שני רוחצת וחופפת ותטול צפרניה בע"ש. ולמ"ש מחממת קיתון של מים להדיח בית הסתרים ובית הקמטים, מצאתי בליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל, בידו ולא בבגד משום סחיטה. מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל. עוד דרש מו' כשסופרים ז' נקיים צריכים לבדוק שחרית וערבית, גם הסדינים צריכה לבדוק. והכי מצוה מן המובחר שתרחוץ ותחוף ביום ותטבול בלילה ותהא עסוקה בסריק' עד שעת טבילה, אבל במ"ש תרחוץ בלילה. ובחש"מ תטול צפרניה ע"י גוים או בעצמה ע"י שנוי, בבערטל בל"א [או האק מעשר] אם אפשר לה, ואם לאו תנקר הטיט שתחת הציפורן היטיב ודיו. והוא מצוה לנשים לברך אחר הטבילה כשתלביש החלוק בעוד שרגליה במים וכן מצאתי בי"ד בסי' ר'.

footnotes: ¹ דף מ"א ע"ב ועי' שם ברא"ש פ"י סוף סי' ה'. ² ועי' שם בהגמיי"מ פ"ו סי' ד'. ³ פסקים וכתבים סי' ע"ח. ⁴ עי' בב"י סי' קצ"ו שפי' דבריו ובמעדני יו"ט פ"י דנדה סק"ח השיג על הב"י. ⁵ עי' תה"ד סי' רמ"ה. ⁶ פי"א מהא"ב הי"ד, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"א ובחדושי אנשי שם על המרדכי ה' נדה סק"ה. ⁷ שם הלכה ט"ו. ⁸ תה"ד סי' רנ"ה ורנ"ו, ובסוף הסי' כתוב לאמר: תשובה זו נ"ל כפולה. ⁹ עי' ש"ך סי' קצ"ז סק"ג בשם שו"ת מהר"ם מלובלין סי' נ"ג. ¹⁰ 0 נדה ס"ז ע"א. ¹¹ 1 עי' בב"ח סי' קצ"ח שהביא הג"ה וז"ל: וגרב לגבי טבילה צריך להסיר אע"פ שכואב לה הרבה ואשתו של מהר"ק היתה צריכה לעמוד לפניו ערומה שהיה רואה שלא היה גרב עליה שלא היה מאמין לה שהיתה מסירה שהיתה נערה והיה כואב לה דהר"ח וכן עשה השר מקוצי לפי שאשתו היתה ילדה והיה חושש שלא תסיר גלדי השחין עכ"ה.