[פ"א נודר אחד נדר בעת צרה לעשות פעם אחת ב' ימים יוה"כ¹ ולאחר כן עשה ג"כ ב' שנים או ג' מחמת שהורה לו למדן אחד, כיון שעשה פ"א צריך לעשות כל ימיו. והוא [הגאון זצ"ל] מתיר לו שאינו צריך לעשות עוד ב' ימים יוה"כ]² מעשה שאמרתי להתענות למחר ונודע לי שטעיתי, וא"ל כיון שקבלת עליך בטעות אינך צריך להתענות כי הקדש טעות אינו הקדש. וכן מצאתי בי"ד בסי' רי"ד אבל דברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור מחמת טעות, שסבורין שהן אסורין לא הוי כאלו קבלום בנדר. ומצאתי אח"כ בסוף הלכות צדקה³ דהוי כמו הקדש טעות דקי"ל שאינו הקדש. [כתב שאירי מה"ר אברהם כ"ץ⁴ יצ"ו]⁵ ועל דבר אותו שאמר זו זול איך זיך טוייפען אוב זיין שביגר אין זיין העוס זול גין. דע לך דפסק זה שכתב דמי שאמר אם ישאל על נדרו אינו יהודי אין מתירין לו אינו במרדכי שלנו כל עיקר.⁶ ומרדכי דבני רינוס אין לנו פה אך מרדכי קצר, ושם מצאתי פסק זה⁷ ולא כתב כלום מדברי חבירות. והנ' נראה דבטוי כה"ג שאמר אפי' בפירוש אם יעשה דבר פלוני יכפור בהי"ז אין זו לא שבועה ולא בטוי⁸ ולא יד, הואיל ואינו מוציא שום רמז שבועה או נדר או איסור מפיו. ולא דמי אפי' למי שאמר אם יעשה דבר פלוני תבוא עליו קללה זו. דהתם נמי אשכחן בתלמודא⁹ דארור בו נדוי בו קללה בו שבועה, אבל שבוע' [כזו] לא מצינו, והרי הוא כמי שאמר אם יעשה דבר פלוני ירצח הנפש או יבא על א"א דאינו כלום.¹⁰ וא"כ נוכל לומר דלא צריך התרה לגמרי. וא"ת מ"מ יאסור לעשות המעשה שקבל עליו משום טעמא דלעיל פן יכפור?¹¹ י"ל דלא חיישי' להכי אלא דוקא היכא דקא' הכי שלא ישאל על נדרו, דחכמים גזרו שלא להתיר שום נדר שיוכל לבא שום מכשול ותקלה מן ההתרה. ודמי להא דכתבו החבורים¹² מן הירושלמי¹³ דאין מתירין נדר של שחוק. אע"פ שאין ב"ד מוחין ומזהירין כלום על השחוק, וכמה אנשים ותיקין רגילין בשחוק, אלא ע"כ אין מתירין הנדר שיוכל לבא שום נדנוד תקלה. ומן הדברים שבלב שכתב פשיטא דאינם דברים אלא גבי אונס, כדאיתא בהדיא באשירי¹⁴ בההיא דנודרים להרגים ולחרמים ולאנסים כו'. איפשר הטוב [היתה] שהייתה חמותו נכנסת לבית בלי רשותו ואפי' ימחה בה בדברים¹⁵ נאום הקטן והצעיר שבישראל. והווינן מתיר לשנים נדר אחד בפעם אחד¹⁶ ואמרנו מותר לכם ג' פעמים (ולא שיאמר)¹⁷ מותר ליך. פ"א היינו מתירים לו שלא להתענות בה"ב, והשניים אמרו ג"פ מותר לך והשלישי אמר ב' פעמים מותר לך. ולפעם שלישי אמר שרוי לך, ואמר אין נפקותא אם אמר שרוי כיון שאינו אמר בלשון הפרה¹⁸ מתירין הנדר בשבת לצורך השבת¹⁹ וקי"ל כמ"ד פותחין בחרטה²⁰ וצריך לישב²¹ הג' הדיוטות במקצת נדרים. ועיין ביו"ד בסי' רכ"ח המתחיל מי שנדר, ואע"ג דכתב המיימוני בפ' ב' בנדרים בהג' בנדרים צריך לעמוד²² וכן ראיתי מעשה שמתירין בשבת לאשה ת"ח וכן מצאתי בא"ח בסי' שמ"א ע"ש.

footnotes: ¹ עי' שו"ת מהרי"ל סי' רי"ג. ² ועי' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ג. ³ סי' רנ"ח. ⁴ ק"ץ. ⁵ פסקים וכתבים סי' קצ"ב. ⁶ ולפנינו איתא במס' ב"מ פ"ו סי' שנ"ד וז"ל ואותו שקבל נדר ואמר אם ישאל על נדר זה אינו יהודי אסור לשאול פן יכפור ואם נשאל בדיעבד טעון כפרה וסליחה ולקבל דברי חברות. ⁷ ועי' שו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ד. ⁸ ובנדפס כנוי. ⁹ שבועות ל"ו ע"א. ¹⁰ 0 והרי הוא כמי שאמר אם יעשה דבר פלוני ירצח הנפש או יבא על א"א דאינו כלום, כ"ז חסר בנדפס. ¹¹ 1 כמו שכתב במרדכי שהביא לעיל. ¹² 2 עי' בד"מ סי' רכ"ח סק"י. ¹³ 3 נדרים פ"ה ה"ד ועי' בתשב"ץ סי' ת"ד ובשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"ב. ¹⁴ 4 פ"ג דנדרים סי' י"א. ¹⁵ 5 דלגבי דידה ליכא איסורא כ"ה בנדפס, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' ק"ו. ¹⁶ 6 עי' בדרישה סי' רכ"ח סק"ג. ¹⁷ 7 ולאשה אמר. ¹⁸ 8 ועי' בב"ח שם ריש סי' רכ"ח. ¹⁹ 9 שבת קנ"ז ע"א. ²⁰ 0 נדרים דף ע"ז ע"ב. ²¹ 1 עי' ברא"ש שם סי' ח' ודלא כרשב"א. ²² 2 ועי' הגמיי"מ פ"ו מה' שבועות סי' ד'.