שלומך יסגא לחדא אהו' היקר מהר' יודא מינץ יצ"ו, השאלה והנדון מכלוני' וכל אשר כתבו והשיבו עלה האלוף המופלג מה"ר יוסף קולון¹ והיקר הה"ר שמואל מודון יצ"ו. גם את אשר הוספת על דבריהם הכל מחובר בקונטרס בא לידי. קריתי ושניתי ושלשתי בהם בדקדוק יפה וכאשר הפצרתני להאריך בראיות והוכחות על כל דברי', אע"פ שאינני רגיל בכך, ונתת טעם לדבריך הנני מתרצה לך. אכן לא מטעמך אלא משום דפטיטי' דאורייתא טביין² והנה לפי הדקדוק מקצת דבריכם נכוחים, אמנם ברוב הדברים חזינן בהן פירכות ופגימות קצתן אוגרות קצתן מסוכסכות. ואחר ראשון ראשון אני בא כאשר הן מסודרות לפני בקונטרוס. ראשית דברי הר"ר שמואל אשר כת' וז"ל: דניזל בהאי נדון אחר לשון בני אדם משום דצדקה תורת נדר יש בה³ נראה דשגגה היא זאת. דנדון דהאי מילתא⁴ אלא בין הדיוט להדיוט דהצדקה ודאי תינתן ותעשה מידי כולם ומביניהם גם אינ' חלוקים בזה. ומה שיחסר באחד מן הדין חבירו חייב למלאות. אלא שההדיוטים חלוקים זה עם זה מי ירבה או מי ימעיט, כה"ג ודאי אין כאן תורת נדר ולא תורת איסור לשמים כלל. וכה"ג אמרינן פ' מרובה⁵ ר"ש אמילתא אחריתי קאי הגונב מבית ההקדש אינו משלם כפל ר"ש אמר קדשים שחייב באחריותן משלם כו'. אלמא אע"ג דהגניבה הקדש היא הואיל וההדיוט חייב לשלם תורת הדיוט (אין) [אית] בה. וה"נ א"ר יוחנן פרק הזהב⁶ הא מני ר"ש היא לעניין שבועה בבני העיר ששלחו שיקליהם. ואפי' לרבנן דפליגי עליה היינו משום דע"כ הקדיש גנב ועל הקדיש נשבע, ולא ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי,⁷ וה"ט ליתא בנדון דידן. והא דכת' ומייתי ראייה מפ' גט פשוט⁸ דהולכים בשטרות אחר לשון הנהוג, טפי ה"ל לאתויי ראייה בשטרות הולכים אחר לשון בני אדם כמו בנדרים. כדמוכח פ' קונם⁹ בעניין אדר הראשון דמייתי בשטרות אנדרי', לא ידענא מאי מייתי ראייה מרב יוסף¹⁰ דלא חלקינהו (לעניינן) לעניין. א"ה כדפרש"י¹¹ משום דאסור לגנוב דעת הגוי, ודקדק משם דמעות פדיון שבוים אין לחלקם לעניים לא ידענא כלל מהיכא משמע ליה? הא פרש"י להדיא דמשום גניבת דעת [לא] בעי למיעבד! ואין ר"ל דאי שרי לן לשנות מפדיון שבוים לצדקה, א"כ לא הוי גניבת דעת, האי בדותא היא, דהא ע"כ לדידן מטעם דרשאי לשנות' שרי, וא"כ פשיטא דחשיב גניבת דעת לגוי וק"ל. ותו פשיטא דאין צדקה בכלל פ"ש אבל פ"ש בכלל צדקה, מכ"ש שהפרט נתפרט בלשון הכלל, אבל אין הכלל נתפשט בלשון הפרט. מאי דמייתי ראייה מההוא ארנקי דפדיון שבוים דפ' הגוזל בתרא¹² וההיא ארנקי דצדקה פ' החובל,¹³ יפה השבת לו. דההיא דפ' החובל ע"י פשיעת הנפקד אתי גנובי וגנבוה. והכי איתא התם להדיא פשע (בהם) [בה] ואת' גנובי גנבוה ולא הציל את עצמו בה במידי, דאפשר לא הוי התם כלל בההיא שעתא ולכך חייב לשלם. אבל ההיא דפרק הגוזל בתרא ע"י אונס ומפחד מיתה הוצרך לתת להם, דהא אמרה תורה דכל בא במחתרת רודף הוא. והכי מוכח לישנא דתלמודא התם סלקו גנבי עלויה משמע שחתרו לתוך ביתו. וכל בא במחתרת מתחייב בנפשו כדמוכח פ' אלו נערות¹⁴ מהא דהיה גדי גנוב וטבחו במחתרת, ולכך פטרו משום דאין לך פדיון שבוים כו' ואי הוה מעות צדקה כ"ש דהוה פטור. הא דמייתי ראייה מהא דכת' ש"מ אזלינן לעניין אסורו ה"ה לענין ממונא. אלא ע"כ אית לן למימר דהכי הוה דעת ר' ינאי¹⁵ דאי הוה חזי ר' ינאי דאיכא תקלה בהתמהמ' הוה פרע את נשיו מיד.

footnotes: ¹ עי' שו"ת מהרי"ק שרש ז' ותבין את כל אשר לפניך. ² ירושלמי ברכות פ"ט סוף ה"ה. ³ ערכין ו' ע"א. ⁴ דצדקה לית ביה תורת נדר כלל דאין אנן דנין בהאי מילתא. ⁵ ב"ק ע"ו ע"א. ⁶ ב"מ נ"ח ע"א. ⁷ ב"ק דף ע"א ע"ב. ⁸ ב"ב קס"ו ע"א וקס"ז ע"א דאמר אביי יד בעל השטר על התחתונה. ⁹ נדרים ס"ג ע"א. ¹⁰ 0 ב"ב ח' ע"א יתיב רב יוסף וקא מעיין בה. ¹¹ 1 שם י"א ע"א ד"ה דלא סיימוה קמיה,. ¹² 2 ב"ק קי"ז ע"ב. ¹³ 3 שם צ"ג ע"א. ¹⁴ 4 כתובות ל"ד ע"ב. ¹⁵ 5 ערכין ו' ע"ב.