כשנפטר תינוקת של שחטן שהיא בת י"א שנים, והיה כלי חרס בבית החורף שמתה בה שקו' בל"א היבן, והיה מתיר הכלי חרס. ואע"פ שכת' בפ' המוכר את הספינה¹ בדבור פסקי חדא קרנא דתכלתא כו', וכן נוהגין בארץ אשכנז להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין. וא' הגאון זצ"ל שכת' באז"ג² שאבי העזרי עשה מעשה לאדם גדול שמת והניח ציצית בטליתו³ וכן עשה מהרר"א זקצ"ל להגאון מוהר"ר שלום זצ"ל וכמדומה לי שעשו ג"כ להגאון מוהר"ר איסרלן זצ"ל. מצאתי ביו"ד בסי' שנ"א והרמב"ן כת' אין בזה שום ספק וכו' ע"ש.

footnotes: ¹ ב"ב דף ע"ד ע"א. ² סי' תכ"א. ³ עי' בתשב"ץ סי' תמ"א.

מעשה בזקן אחד שנקבר בלא טלית וצוה לפתוח הקבר ולהלביש לו טלית, והביא ראי' מאשי' מהלכות טומאת כהנים¹ ממעשה שמת שמעון בן יהוצדק בלוד² ובא יוחנן אחיו כו' ועוד אמר שלא יהא כאבל בין החתני'³ ואמר כת' בא"ז⁴ שטוב לפתוח בתוך ג' ימים ראשונים לקבורתו. ואמר כשפתחו הקבר אל תניחו היום לראות המת אלא הניחו סרבל או סדין על הקבר והלבישו לו טלית מתחת הסדין. ולא הלבישו לו טלית כמו שצוה מאיזה טעם שהוא. תינוק שמת אין צריך להמתין כ"כ אחר מניין⁵ מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל, פ"א אירע ט"ב בשבת ונדחה, ובאותו שבת נפטרה בת מה"ר אהרן זקצ"ל, וצוה מו' שי' לבניה לקרוע מיד במ"ש. וכן מנהג באושטריך, ולא כמו שעושין בגליל העליון שממתינין עד הקבורה. ולמחרת אחר התפלה צוה להוציא המת וכל הקהל עשו לוייה, ואח"כ חזרו לב"ה לומר קינות עד שהזמינו הקבר. ואז הלכו לקבור המת רק כנגד ד' או ה' כהנים נשארו בב"ה לומר קינות. וכן צוה מו' שיח' וצוה לומר צידוק הדין⁶ בהליכה⁷ ולומר קדיש.

footnotes: ¹ בה' קטנות סוף מס' מנחות סי' ז'. ² עי' פ"ד מה' שמחות הי"א. ³ שבת קי"ד ע"א, נדה כ' ע"א. ⁴ עי' בהג"א פ"ג דמ"ק סי' ל"ט ובנו"ב מה"ת חיו"ד סוף סוף סי' קס"ד. ⁵ עי' סי' שמ"ד סעיף ד' וסי' שנ"ג סעיף ה' וסוף סי' שע"ד. ⁶ עי' טו"ז או"ח סי' תקנ"ט סק"ו. ⁷ עי' הג"א פ"ג דמ"ק סי' פ"ז ובדרישה סי' ת"א סק"ב.

פ"א מת' אשה בחורף והיה עליו לטורח ללוותה. ואמרתי לו מנ"מ באשה והא לא קרא ושנה¹ וא"ל אין הכי נמי מ"מ היה לה בחור לאיש והם נמנים בכלל קרא ושנה משום דמשמשת אותו. וכן מצאתי באשי' בפ"ב דכתובות² וז"ל: ואשה שנזהרת במה שנצטוות ומשגחת על לימוד בעלה דינה כמאן דקרי.

footnotes: ¹ כתובות י"ז ע"א, ועי' סי' שס"א. ² סי' ו', וכ"ה במהרי"ל ה' שמחות.