ואמר שהמנהג במקומו להזכיר נשמות אפי' בשבת חתונה. ואבל בתוך י"ב חדשים כותב בכתבו האבל על אביו או על אמו הריני כפרת משכבו. הכ"מ כזה.¹ וכשאבל פורס על שמע אז יכול לומר פסוקי דזמרה ויוצר אח"כ, משום מה שאמר כבר אינו אמר אלא בשביל רבים. מליקוטי מהר"י אוברניק ז"ל, מורי התיר לאבל לרחוץ ביום ו' כשחל ל' שלו בשבת, אבל לא להסתפר. כי רחיצה אינו מגזירת ל' רק חומרא בעלמא, לכן יש להקל² וכן אית' בהג' במיימוני,³ ואם היה רגל אחר השבת מותר אפי' להסתפר בע"ש, וראייתו מהא דאמרי'⁴ חל שמיני שלו בשבת דהוא ערב הרגל אז מותר לספר ע"ש. וזכורני שהיה אבל שאי' מוהר"ר אייזיק לוי זצ"ל והולך מביתו לבית הגאון זצ"ל, ואינו צריך לילך למבוי ואכל לסעודת סיום המסכת⁵ בבית הגאון ז"ל ושאי' דלעיל יושב בשלחן, ואכל מעט לחם קודם שבאו בני הסעודה לשלחן. זכורני שאמר דרך שמועה לכך מתענין ביום שמת בו אביו משום דאיתרע לו מזלו. וגם אמר שדנין המת בכל שנה דבר מועט.⁶

footnotes: ¹ עי' ט"ז סי' ר"מ ס"ק י"ב. ² עי' בד"מ סי' ת' סק"ה ובדרישה סוף סי' שפ"א. ³ פ"ז מה' יו"ט אות ג' ופ"י מה' אבל אות ו'. ⁴ מ"ק י"ט ע"ב, ועי' בירושלמי שם פ"ג ה"ה ובירושלמי נזיר פ"ג ה"א. ⁵ עי' שו"ת מהרי"ל סי' קע"ב [ד' נ"ג ע"א וד' נ"ד ע"ד] ושו"ת מהר"ם מינץ סי' קי"ט ובש"ך סי' רמ"ו ס"ק כ"ז. ⁶ עי' ס' חסידים סי' רל"א וסוף סי' מ"ו ושיורי ברכה סי' שע"ו אות ו' ובס' לשון חכמים ח"א סי' ט"ז.

[כת' החבר ר' חעבל י"ץ], ואשר דרשתני בההיא די"ב חדש על אביו ועל אמו. דע כי העולם נוהגים שביום התענית והקדיש אין מחליפין בגדיהם ונוהגים עדיין תורת י"ב חדש¹ אע"פ שכלו אתמול כדי להצטער ביום שמת בו אביו כמו שהוא מתענה באותו יום. אמנם אם חל בשבת או במועד מחליפים בגדיהם לפי שאין מתענין ג"כ. וז"ל תשובת שאי' מהרי"ל ז"ל²: ויום שמת בו אב או אם יש להתענות באדר הראשון או השני? על דבר זה שאלו את רבותי באושטריך ולא הושוה דעתם. יש שהורה בראשון ויש בשני ואני איני כדאי להכריע. אלא דיש קצת להביא ראייה מפטירת משה רבינו דמתענין בראשון, כי אותן הימים כתובים בה"ג. ושמא תאמר הכי הוי עובדא דשנה מעוברת היית' ונפטר בראשון, איברא לאו הכי הוה דבאדר הסמוך לניסן נפטר, דילפי' פטירתו ז' אדר מן³ והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש פ"ק דקדושין⁴ וכן לידתו בז' באדר הסמוך לניסן פ"ק דסוטה⁵ דמנה ג' חדשים מיום לידתו עד ו' בסיון יום מתן תורה אליבא דר' אחא בר חנינא. ולר' חנינא⁶ בר פפי היה באדר הראשון יום לידתו. מ"מ פטירתו באדר הסמוך לניסן כדלעיל. ועוד דאמרי'⁷ בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והא כנדר דמיא דסתמא אדר הראשון אליבא דר"י סוף פרק קונם יין⁸ דבשטרות כותב אדר סתם וק"ל כותיה לגבי ר"מ. וכן לר"מ משמע הכי אלא דמחלק בין ידע שתתעבר ללא ידע, להכי אין ראיה לר"מ ואנן ידעינן בקביעות עיבור גו"ח.⁹ ובפ"ק דמגילה¹⁰ אי לאו משום מסמך גאולה לגאולה ושאר דרשות אשר שם היו מקדימין לעשות פורים בראשון, מיהו התם איכא טעמא אין מעבירין על המצות כדאיתא התם. ועוד כי היכי דבשבט לא מספקינ' כלל¹¹ אע"ג דשנה מעוברת ה"נ נימא באדר הראשון כיון דאדר סתמא אקרי אליבא דר"י כדלעיל. ועם כל זה ראיתי בשכבר בספר חסידים¹² שאחד מת אביו באדר ראשון בשנה מעוברת והיה מחמיר בשנה פשוטה לומר קדיש גם בשבט או להיפך שכחתי, נאום הקטן הלוי.

footnotes: ¹ עי' תה"ד סי' רצ"ב ובט"ז סי' ת"ב סק"ט ובש"ך שם סק"י ובהגהות יד אפרים לט"ז או"ח סי' תקס"ח סק"ד. ² סי' ל"א. ³ יהושע ד', י"ט. ⁴ דף ל"ח ע"א. ⁵ דף י"ב ע"ב. ⁶ ובנדפס איתא ר' יוחנן. ⁷ נדרים ל' ע"ב. ⁸ שם דף ס"ג ע"א. ⁹ גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט בשנות המחזור המה מעוברות, ועי' בטוא"ח סי' תכ"ח. ¹⁰ 0 דף ו' ע"ב. ¹¹ 1 ובנדפס איתא דבשש לא מספדינא וט"ס הוא. ¹² 2 סי' תשי"ב, ועי' מג"א סי' תקס"ח סוף סק"כ.