מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל, אמר מ"ו בא"ז¹ כת' שצריך למחות ביד המניק' גויי' שלא להאכיל הקטן איסורים. ובא"ז גדול מפרש הטעם כי בעת זקנתו מפעפע ממנו האיסור ומוציאו לתרבות רעה. כי ההיא דירושלמי דחגיגה² דמסיק גבי אחר כל הדא ממאן³ ליה, פי' מה גורם לו, י"א אמו כשהיתה מעוברת היית עוברת לפני ע"ז והריחה בו מאותו המין ונתנו לה ואכלה⁴ וההוא הוה מפעפע ביה הלכך צריכים להזהיר המניקו' כו'.

footnotes: ¹ עי' באו"ז ע"ז סי' קמ"ו וברא"ש פ"ב דע"ז סי' ו' בהגה. ² פ"ב ה"א. ³ מן הן אתת ליה. ⁴ בירושלמי שלפנינו ליתא הכי אלא שהריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה. אמנם במ"ר לרות פ"ו, י"ג ולקהלת פ"ז, ח' איתא בפירוש והריחה ונתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה וכו'.

בס' א"ז פ' אין מעמידין אין איסור לברוח לינצל בבית ע"ז לפי שמוקפת חומה. דאם נוהגין קלון בבית תרפותם לינצל הבורח לתוכו בזה לא אתי למימשך¹ ולא דמי (למתרפה) [למתרפא] בעצי אשירה² הרא"ש. הג'. עיין ביו"ד בסי' קנ"ט³

footnotes: ¹ עי' ע"ז כ"ז ע"ב שאני מינות דמשכא ובב"י סוף סי' קנ"ה. ² פסחים כ"ה ע"א בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה,. ³ לפנינו סי' קנ"ז ועי' בפרישה סק"ו ובב"ח שם.

ומותר לנהוג כבוד (בצלמים) [בגלחים], אע"פ שנושאים צלמים בבגדיהם, במקום שיש קצת סכנה משום דלסימן עבידי, כן דרש מהר"י וויילא זצ"ל.¹ וכן אמר מהר"י איסרלן זצ"ל. [כתב בספרו]² דבור תו' בע"ז³ ואל יחבל בעצמו ולא דמי לילדים שנשבו לקלון דגיטין⁴ כי היו יראים שלא יעשו להם יסורים שלא יוכלו לעמוד בהן ולכך מצוה להמית את עצמו במקום שיש לירא פן ייסרוהו בייסורים שלא יכול לעמוד בהן, [לא ידעתי אם כתבתי זה לפסק הלכה]. ואמר שכתב הג' במיימוני⁵ ספרי פסולים הקדשים שנמחקו אסור לכתוב עליהם דברים של קדושה. אבל ספרים של רפואות של גוים שנמחקו מותר לכתוב עליו דבר של קדושה. מותר ליתן דיו לסופרי או"ה שכותבים כתבים של חובות לשלוחים.

footnotes: ¹ בדינין והלכות שלאחר ה' בדיקות כתב בסי' כ"ח וז"ל: נראה דמותר להסיר המטרון מעל ראשו נגד הגלחים שקו' בל"א טוייטש הארין אע"פ שיש להם שתי וערב בסרבליהן, כיון שהגוים עצמן אין נוהגין להסיר המטרון נגד השתי וערב א"כ כשהיודי מסיר המטרון גם [כן] אין נראה כאלו הסיר נגד השתי וערב. וכן שמעתי שהורה מהר"י ז"ל מאופנהיים. ² תה"ד סי' קצ"ו. ³ דף י"ח ע"א. ⁴ דף נ"ז ע"ב ועי' בתוס' שם ד"ה קפצו. ⁵ ה' עכו"ם פ"ז סוף סי' ב' ועי' ב"י סוף סי' קל"ט.

[שאילת י"ג]¹ מה שכת' הא"ז² שר' אליעזר מפיהם אסר למכור לגלחים קלפים ודיו³ מהו לתן היעים הנקרא וולעדיר וויש לשקצי' הנקראי' שולער הלומדים כתי' שלהם? שמא עדיף הנוצה מקלף ודיו דלא (נשתיים) [נשתייר] שום דבר מהקולמוס על הקלף כמו שכת' האלפס וגם המרדכי פ' גט פשוט⁴ גבי גט שמכח זה כשר הקולמוס משל אחרים או מ"מ הוי מסייע?

footnotes: ¹ פסקים וכתבים סי' קי"ב. ² מס' ע"ז סי' ק"ל. ³ עי' הגהת אשירי פ"ק דע"ז סי' ט"ו. ⁴ סי' תרמ"ה.

לא יכול [יכולני] לבאר לך שאלה זו יפה כי אין א"ז גדול לפני פה בניאושטט ע"ז. אמנם מקרוב בהיותי במרפורק שם יש א"ז גדול מכל סדר נזיקים ויתר מסכתות, וראיתי בו אותו פסק להר' אליעזר מפיהם בפ"ק דע"ז. וכמדומה לי שיש לדקדק משם שריות' לשאילתך, דא"ז עצמו רצה לחלוק על פסק ר"א¹ אלא שלבסוף הסכים לו משום חומרא בעלמא, כך נראה למדקדק שם, והנה ידעתי שיש בעירך א"ז גדול מן החבור כולו ע"ש [כת' הרר' בנימין כץ מרעגנשפורק].

footnotes: ¹ בפ"ק דע"ז וכמדומה לי שיש לדקדק משם שריותא לשאילתך דא"ז עצמו רצה לחלוק על פסק ר"א כ"ז חסר בנדפס.