וכל מקום שאמרנו בחבור זה הרי זו ספק גירושין וכו'. כתב הכ"מ ז"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול וכו' עד לא שייך לומר שתצא והולד ממזר ע"כ. נ"ב עיין בפ' ט"ו מהלכות איסורי ביאה הל' י' שכתב רבינו ז"ל וממזר ספק כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין. מחנה אפרים בחידושים דף י"ז ע"א.

המוציא את אשתו משום שם רע וכו' ומפני מה המוציא את אשתו לא יחזירנה לעולם וכו'. נ"ב הוצרך לטעם זה דקלקול דלפי טעם זה צריכין שיאמרו לו דע שאין אתה מחזירה והיינו היכא דאמר לה מפני מה מוציאה. מחנה אפרים בחידושים דף י"ז עמוד א'.

נתייחד עמה בפני עדים וכו' אם היתה מגורשת מן הנישואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכו' לפיכך צריכה גט מספק. נ"ב ראיתי מי שרצה לומר דבמוציא את אשתו משום זנות אע"פ דבעל בפני עדים אין לחוש לקידושין כיון דאין בידו להחזירה ע"כ. ואין נראה כן וראיה מההיא דאוקימנא מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב"ש אומר אין צריך גט שני וב"ה אומרים צריכה גט שני דמיירי כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב"ש סברי לא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה דמשמע אם יש עדי ביאה צריכה גט שני. וקאמר בירושלמי אר"י בר בון ב"ש כדעתהון דאינון אמרי לא יפטור אדם אשתו אלא א"כ מצא בה ערוה דמזוהמת היא מלפניו ולפיכך א"צ גט שני אלמא דאפילו במוציא את אשתו משום זנות אי לאו טעמא דאית ליה דלא אמרינן הן הן עדי יחוד וכו' הוה מצריכינן גט שני. מחנה אפרים בחידושים דף י"ז עמוד א'.