שיהיו העדים וכו' מכירין וכו'. מה שהביא מרן ב"י בסי' ק"כ דף צ"ד ע"ג שיטה ל"ג לשון נמוק"י יש לפרש דהכי קאמר שאם אמרו לו פלוני שכך צורתו יש לו שם זה ויודע את פלוני שיש לו צורה זה לא מהני וכמ"ש הר"מ ז"ל סוף הל' גירושין דאין משיאין את אשתו עד שיכיר שמו ושם עירו ואין אומרין באומד הדעת פלוני הוא אע"פ שאמר העד כך וכך צורתו ועיין בפ' כל הגט (גיטין דף כ"ה.) בני דוד פאלקון דף ל"ג עמוד ב'.

הבעל שהביא גט בידו חתום וכו'. נ"ב הא דנקט חתום לחידושא נקטיה וכמ"ש ועיין מהרש"ך בדף הנ"ל. מחנה אפרים בחידושים דף י' ע"ג. עוד שם בלשון אמר לאחרים וכו'. נ"ב הלח"מ תמה על הרב ב"י ז"ל דכיון דדעתו דרבינו ס"ל דנאבד כ"ש דפסול א"כ למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב דכיון דהרמב"ם לא כתבה זאת אלא בנמצא פסול משמע דבנאבד לא איבעיא לן והגט בטל וכו' ע"כ. נ"ב לא קשיא מידי דכשעשאו שליח לנתינה אם כשכתבו ונתנו לה ונמצא פסול והרי גמרה שליחותן אפ"ה מטעם דנתינה מעליא קאמר כותבין כ"ש בנאבד דעדין לא נתנו כלום אבל כשעשאו שליח לכתיבה לבד נהי דאיכא לספוקי היכא דכתבו פסול שמא כתיבה מעליא קאמר מ"מ כשכתבו גט ראוי ונאבד הרי נגמר שליחותן. שם בחידושים דף י' עמוד ג'.