ספק ערלה וכלאי הכרם וכו'. כתב מרן בכ"מ ז"ל באמצע לשונו וכתב הר"ן שהרמ"ך השיגו וכו' עד נראה מדבריו שמפרש וכו'. נ"ב לא ידעתי היכן נראה כן דאדרבא הר"ן כתב דרבינו השוה את הרואה ללוקט כלומר כמו שאינו יכול ללקוט ביד כן הוא הרואה. ואם מפני מ"ש הר"ן ז"ל בסוף דבריו דכיון דקי"ל כמר בריה דרבינא נקטינן כותיה הבין כן גם זה אינו דכונת הר"ן לומר דנקטינן כמר בריה דרבינא כל דמשוה ערלה לכלאים בהא נקטינן כותיה והכי סיים הר"ן אבל לא במה דשני לקולא. מחנה אפרים בחידושים דף כ"ג ע"ב.

כותי וישראל שהיו שותפין בנטיעה וכו'. מגילת ספר דלאוין דף י"ג ע"ב. שני המאורות הגדולים סימן א' דף ב' ע"ד. שם ואם לא התנו מתחלה אסור ע"כ. נ"ב נראה דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד מותר דהוה ליה חליפי ערלה כמבואר בפרק ח'. מחנה אפרים בחידושים דף כ"ג ע"ב.

הטבל והחדש וההקדש וכו'. לשון הכ"מ נ"ל מסוגיא וכו'. פרי הארץ ח"ב דף ל"ח ע"ב. הקשה הלח"מ באמצע לשונו על הרמב"ם ז"ל דבכלאים אי מפרש וכו'. נ"ב ולי נראה דרבינו סובר דכלהו ילפי מתרומה וחד מהנך דהיינו חלב ועל כרחך אפי' שאר משקין דהא חדש וחלב לאו זתים וענבים היינו מדין מלקות. והא דלא לקי בתרומה זתים וענבים אלא גבי ערלה וכלאי הכרם ולא באינך היינו משום דלא כתיב בהו זתים וענבים. מחנה אפרים בחידושים דף כ"ג ע"ב.