וכן אם הדיחוה נשים וקטנים וכו'. קשיא לי למה לא כתב הרב הא דתניא בגמ' יצאו הם ולא שלוחן בהדי הנך דנשים וקטנים וכו'. ובדוחק נראה לומר שסובר הרב ז"ל דהאי תנא סבר כשמאי הזקן דפ"ב דקידושין לחד תירוצא דאית ליה יש שליח לדבר עבירה וכיון שכן השלוחים והמשלחים אין אחד מהם נקרא מדיחים. השלוחים לפי שמעצמם אינם מדיחים אלא בשם אומרם. והמשלחים לפי שהם עצמם אינם מדיחים אלא ע"י שליח והכתוב אמר הם ולא שלוחם. אבל לדידן דקי"ל אין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ליתא האי ברייתא לפרט זה ופשיטא דיש לשליח זה דין שאר כל אדם ולכך לא הוצרך רבינו לאשמועינן דין זה שנלמוד מכל התורה כולה. גם יש להסתפק אם הדיחוה עבדים אם יש להם דין נשים לענין זה כיון דמשמע בגמ' דטעמא דהדיחוה נשים וקטנים הוא משום דהוי כהודחו מאליהן כסברת הפשטן דתרווייהו אית להו חד דינא וכמו שפסק הרב ז"ל. ודברי הרב כסף משנה שנראה מהם שהרב ז"ל פסק כדחיה דאיתמר התם. לא ירדתי לעומקן של דברים. ונחזור למה שכתב דבעבד נראה לכאורה דלא שייך האי טעמא. עוד יש להסתפק הא דכתב רבינו עד שידיחוה בלשון רבים ויאמרו להם נלך ונעבוד וכו' אם לשון זה הוא כמדברים בעדם כלומר שהמדיחים אומרים בפני בני העיר שהם ילכו ויעבדו ובהכי נקרא מדיחים דומיא דמסית שאם אמר אלך ואעבוד נקרא מסית כמ"ש הרב בפ' הבא עלינו בעזהשי"ת או דילמא לשון זה הוא כמדבר לנוכח עם רבים ופי' שנותן להם עצה שהוא והם ילכו ויעבדו וזה נראה לכאורה. וכן יש לדקדק מלישנא דמתני' דקתני המדיח זה האומר נלך ונעבוד עכו"ם ומדנקטיה בלשון יחיד ולא אמר המדיחים אלו וכו' היה נראה שבא להשמיענו זה הדבר בעצמו בלשון רבים. אמנם הא דאמרינן עלה בגמרא אמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנדחת שנו כאן אפשר דאתא לאפוקי הא דאתינן עלה וכסברא ראשונה שכתבנו. ועיין במה שפירשתי בזה דברי הכ"מ בפרק שאחר זה. מורי הרב זלה"ה.