נסתפקתי אם אסור זה של איבוד השם הקדוש נוהג בכל כתב אף שאינו כתב אשורי ואם תמצי לומר שנוהג בכל כתב אם כתב אל באות (אחד) ומחקו אם לוקה כיון שלא נמצא כזה בכתב אשורי מי בעינן דומיא דידיה או לא. עיין מורי הרב בס' כתיבת יד שלו על הרמב"ם.

שאר הכנויים שמשבחין בהם את הקב"ה וכו' ומותר למוחקן. הקשה מוה"ר בעל ס' חזון נחום שהרי כתב הרב ז"ל לקמן דין ח' וז"ל כתבי הקדש ופירושיהם וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד וכו' ומחיקה אין לך איבוד גדול מזה דהא קרא ואבדתם קאמר ומיניה ילפינן מחיקה ופשיטא דאין לומר דמותר מן התורה קאמר אבל מדרבנן אסור. ואולי יש לומר דהכא איירי שנמחק איזה תיבה לאיזה הכרח אבל התם איירי במאבדן כולם בלי הכרח.

כלי שהיה שם כתוב עליו וכו'. בארות המים דף קכ"א ע"ד. מגלת ספר דף ב' ע"ב. ובס' כתיבת יד למוה"ר הנקרא אותיות אליעזר כתב וז"ל וקשה דמאי שנא מהא דאמרינן לקמן שאם היה שם כתוב על בשרו אע"פ שהדיו לחה כדאיתא בגמרא אפי' הכי מותר לטבול אע"ג דקי"ל טבילה בזמנה אינה מצוה ועיין בלחם משנה. ואיך דחה טבילה בזמנה דרבנן למחיקת השם שהוא דאורייתא. וכי תימא דהתם הוי גרמא בעלמא הכא נמי גרמא בעלמא הוא שהוא זורק הכלי לתוך האור והשם יותך מאליו ומאי שנא דאי התם הוי דבר שאינו מתכוין. ומותר הכא נמי דבר שאינו מתכוין. ועיין במס' שבת בהרא"ש גבי דבר שאינו מתכוין. איברא דלבעל הערוך שכתבו התוס' בפ"ק דכתובות דפסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי דהתם גבי טבילה הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה שיתמחק השם מעל בשרו דמה הנאה יש לו במחיקת השם ואע"פ שאינו רשאי להכנס לבית הכסא ולבית המים מ"מ מדהוה כתוב על בשרו משמע דלאיזה סיבה דניחא ליה שיהא כתוב על בשרו היה שרי אבל הכא בשם הכתוב על הכלי פסיק רישיה דניחא ליה דהא כונתו להתיך כל הכלי ואף מקום השם עצמו ולכן אסור. אבל מה נענה לשאר הפוסקים ז"ל. ונראה לענ"ד דלא אסרה תורה אלא דרך השחתה ואיבוד כמ"ש רבינו ז"ל בסמוך גבי סותר אבן מן המזבח דצריך שיהא דרך השחתה ולכן גבי טבילה דלא הוי דרך השחתה ואיבוד שרי אבל גבי התכה דהוי דרך השחתה ואיבוד אסור ולוקה. מורי הרב זצוק"ל.