המוצא תכלת בשוק אפי' מצא חוטין פסוקין פסולה שזורין כשרה וכו'. לשון הכ"מ ובזה תקנו הנוסחא אפי' מצא חוטין פסוקין פסולה ואם שזורין כשרה עכ"ל. ומשמע דתרתי בעינן להכשיר שזורין ומופסקין אבל שזורין בלא מופסקין או איפכא פסולין. וכן נראה דעת הראב"ד והתוס' יעו"ש בגמ' ריש פרק המוציא ודייקי לה מדאמרינן דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי פי' דתרתי ודאי לא עבדי לגלימא אבל מדברי רש"י ז"ל דפי' דכולי האי לא טרח לחזור ולקשרן להסך אותם ע"כ משמע דמופסקין אע"פ שאינם שזורין כשרים מטעם הנזכר. ולענ"ד הדין עמו מדתני ר' אהבה המוצא תכלת בשוק לשונות פסולין מופסקין כשרים לפי שאין אדם טורח ומדלא הזכיר שזורין משמע דמופסקין לחודייהו כשרין. ולכולהו פירושי קי"ל לשונות שהזכיר ר' יהודה וברייתא למה לי דבחוטין גופייהו הו"ל לפלוגי ולמיתני בדידהו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וצ"ע. והנה הטור לא הזכיר מימרא זו ולא ידעתי למה דהא ודאי דין זה לאו בתכלת לחודיה אתמר אלא אף בלבן אלא דר' יהודה נקט תכלת לרבותא דלשונות פסולות ואע"ג דצבעינהו. ועוד דהרי"ף והרא"ש הביאו דיני תכלת וקשה עליהם קושיא זו ביתר עז וצ"ע. ממורי הרב ז"ל.