אלמנה שהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו'. לשון ה"ה והראב"ד נאות יעקב דף ז' ע"ד ודף ח' ע"ג וי"ג ע"ב. מגילת ספר דלאוין ד' ל"ג ע"ד ולשון ה"ה שם. ועל מ"ש רבינו ז"ל אפי' עיקר כתובה וכו' עיין מה שפירש במלת ואפי' בספר התשב"ץ בחלק חוט המשולש ח"ד סימן י"ח ותימה דממ"ש הרמב"ם שם בגרושה ואפי' עיקר נראה דאין פירושו נכון ודוק ונראה דכלפי דאיכא מאן דסבר דבמקום שכותבין אין לה נדונייא ותוספת אבל עיקר כתובה אית לה מתנאי בי"ד משו"ה כתב הרמב"ם ואפי' עיקר כתובה כלומר וכ"ש נדונייא ותוספת ובזה אתי שפיר מאי דמסיים וכן בגרושה אפי' עיקר כתובה אין לה ודוק.

האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו'. אבל אינו נותן התוספת עד שתביא ראיה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל האשה שאמרה לבעלה וכו' עד ולענין גביית הכתובה הכריע הרמב"ן ז"ל כדברי רבינו וכו' ע"כ. נ"ב צ"ל דכיון דאיכא חזקה אלימתא מטעם זה תגבה כתובה ותוספת דכל חזקה שהיא תלויה בסברא אלימא מחזקת ממון איברא דגבי מת בעלי אינה גובה כתובה אלא מטעם זה והטוען פתח פתוח מצאתי לא היה נאמן אי לאו משום דחכמים האמינוהו ואע"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. מחנה אפרים בחידושים דף ה' ע"ב. השגת הראב"ד משפט צדק סי' ט' דף מ"ד.