הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה וכו'. והנה בפ"ה דאבות משנה כ"א תנן בן י"ג למצות וכתב שם הרב תוס' יו"ט ז"ל וז"ל פי' הרב ברטנורא דכתיב איש וגבי שכם כתיב איש חרבו על יריכו ולוי באותו פרק היה בן י"ג שנה כשתחשוב י"ג שנה שעשה יעקב עם לבן אחר שנשא את לאה וילדה לו אחר שני שנים בקירוב שעלו בהריון ג' אחים ראובן שמעון ולוי לחשבון ז' חדשים לכל אחד נמצא לוי כשיצאו משם היה בן י"א שנה הוסיף עליהם ששה חדשים שעשה בדרך וי"ח חדשים שעשה בסוכות קיץ וחורף שהם שתי שנים הרי לוי בן י"ג שנה בלכתן לשכם ונקרא איש. [רש"י]. ולא דייק בפי' רש"י בפרשת וישב בפסוק ויתאבל על בנו שפי' ששה חדשים עשה בבית אל שהוא אחר מעשה שכם עכ"ל. והדבר קשה לענ"ד שהרי דברי רש"י ז"ל האמורים בפרשה הן הן גמרא ערוכה כדגרסינן בסוף פ"ק דמגילה אלא משום דאשתהי באורחא ב' שנים דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם י"ח חדשים שנאמר ויעקב נסע סכותה וכו' ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים עכ"ל הרי דדברי רש"י ז"ל בפי' התורה הם מדוייקים דבסוכות עשה י"ח חדשים ובודאי דנכנס בחשבון זה מה שנתעכב בדרך דאל"כ נמצא דנתעכב יותר מב' שנים וא"כ קשה על רש"י ז"ל שכתב בפי' המשנה דששה חדשים עשה בדרך וי"ח חדשים עשה בסוכות וזה אינו דהא אמרינן די"ח חדשים עשה בסוכות ואח"כ ששה חדשים בבית אל וכדמשמע בגמ' דמשעת צאתו מבית לבן עד שבא לביתו היו ב' שנים ולא יותר ולפי דברי רש"י היו ב' שנים ומחצה דששה חדשים בדרך וי"ח בסוכות וששה בבית אל הרי ב' שנים ומחצה ומהתימה על הר"ב תוס' יו"ט איך לא שת לבו לכל זאת והודה לו בזה וכתב דלא דק בפירושו ותהי להיפך. ובעומדי על פי' רש"י ז"ל המובא במדרש שמואל ראיתי שכתב וז"ל ואינו קרוי איש עד שיהא בן י"ג שנה כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל עכ"ל והוא מן התימה דכבר הוכחנו דששה חדשים עשה בבית אל והיה אחר מעשה שכם באופן שמדברי הגמ' נראה דבמעשה שכם עדין לא היה ללוי י"ג שנה וא"כ ראייתם הוא ראיה לסתור. דהא קמן דלוי נקרא איש ועדין לא היה בן י"ג שנה. ואין לדחות ולומר דכיון שנכנס לי"ג הרי הוא כאילו הוא בן י"ג שלימות משום דהא דאמרו ז"ל בן י"ג למצות לענין שנענש אם עבר עבירה הוא דוקא בן י"ג שנה ויום אחד. והנה לזה יש לומר שהחשבון הוא כך שנולדו (בחי') [בח"י] חדשים בקירוב ג' דיולדת לז' יולדת למקוטעים ונחשוב י"א שנים וחצי בבית לבן וי"ח חדשים בסוכות הרי י"ג שנים וע"כ צריך למחוק בלשון רש"י אלו התיבות ששה חדשים שעשה בדרך ולומר י"ח חדשים בסוכות ודוק.

הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס וכו'. כתב בספר מחנה אפרים בחידושים דף ד' ע"ד ז"ל כתב הרב המגיד ז"ל הגיע לשנת עשרים וכו' עד ולפי שיטה זו יש לתמוה וכו' למה הוזכרו שאר סימנים וכו' ע"כ נכתב בצדו להכי הוזכרו לומר דאם לא הביא מתחילת לידתו לא הוי ודאי סריס אלא ספק. וק"ק דבפ' יוצא דופן תנן בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס וכו' ע"כ והשתא היכי מיירי אי הביא ב' שערות בזקן הא להראב"ד לא הוי סריס ואי לא הביא א"כ מאי פריך בגמרא והוצרך להעמידה בשנולדו בו סימני סריס הא בסימן זה די עכ"ל.

ב' שערות אלו צריכות שיהיו וכו'. לשון הרב המגיד. שתי שערות וכו' ופירש רבינו שמקום [אחד] הוא בית הערוה דוקא וכו'. ההיא דפ"ק דגיטין גבי ותזנה עליו פילגשו דאיכא מאן דאמר שם דמצא לה נימא. ומקשה ויצא לך שם בגוים שאין להם שער בית השחי ובית הערוה צריך לדעת איך היו מביאים הנשים סימנים באותו זמן לפי הרה"מ ז"ל שכתב שצריך בבית הערוה הסימנים. ולומר דהיו בסימנים אחרים כגון בנים וכיוצא דוחק כן כתב בני דוד פאלקון ד' י"א ע"א. ועיין במהרש"ל במס' סנהדרין דף כ"א.