קטן שקידש אין קידושיו קידושין וכו'. כתב הר"ב מחנה אפרים בחידושים דף ד' ע"ד ז"ל כתב הכ"מ בסוף הלשון ואני אומר שאין כאן תמיהא כלל דנבונת לחש דקאמר היינו לומר שהיא חריפה כפי שנותיה ומ"מ כיון שהיא פחותה מבת שש חזקה על הרוב שאינה יודעת לשמור קידושיה ע"כ. נ"ב מדברי רבינו פי"א מהלכות גירושין הל' ז' אין נראה כן.

כיצד מקודשת למיאון וכו'. צריך לדעת מה חילוק יש בין קטנה שגדלה דאמרי קצת מרבוותא לדעת הרמב"ם דכי בעל חלו קידושין הראשונים ובין קטן שקידש דאפי' גדל דלא חלו. ועיין במהרימ"ט ובמהראנ"ח גבי קטן שקדש לו אביו אשה. ובסוף פרק הכותב בתוס' ובספר בית שמואל. ודוק בההיא דכלך אצל יפות ובהריטב"א ובגמרא ולא נתייאשו ואח"כ נתייאשו ובההיא דצפיתא דאסא. בני דוד פאלקון דף י"א ע"ג.

טומטום ואנדרוגינוס שקידשו וכו'. השגת הראב"ד והלא אינן ראוין להנשא כלל וכו'. אפשר ליישב דנפקא מינה משום קרובותיו וגם הגט נפקא מינה ליבם משום צרתה דכולם אם נתגרשו או מתו צרותיהן מותרות. ועיין מ"ש לקמן הל' ט"ז. בני דוד פאלקון דף י"א ע"ד.

המקדש את האשה בכסף וכו'. לשון הכ"מ דף ר' ע"ד כתב בספר מחנה אפרים בחידושים דף ה' ע"א וז"ל המקדש את האשה וכו' או לתוך חצרה וכו'. לכאורה נראה דלתוך חצרה מקודשת אפי' אינה משתמרת ואינה עומדת בצדה וכו'. עד וכך הם דברי הרב המגיד ע"כ. נכתב בצדו זה אינו דהרב המגיד ז"ל לא כתב אלא דעדיפי קדושין מגט ולא בעינן עומד בצדו אבל חצר המשתמרת בעינן.

[כתב בספר מחנה אפרים] כתב הרב המגיד ז"ל היתה עומדת ברשות של שניהם וכו'. עד שאע"פ שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה וכו' יש לחוש שמא הוה משאיל לה זכותו ע"כ. נ"ב דברים אלו צ"ע דאפי' אם פירש ואמר שהוא משאיל לה זכותו במאי קנאתו אותו הזכות עכ"ד.