Lev Shalem on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש וכו'. וכהן שעבד עכו"ם בין באונס וכו'. והנה מרן ז"ל בכ"מ כתב ומ"ש רבינו בין באונס צ"ע מנליה דכהני הבמות וכהנים ששמשו בבית חוניו לא משמע שהיו אנוסים ע"כ. והר"ב לחם רב ז"ל בסי' ג' הקשה כן והגדיל התמיהא דבגמ' מייתי קרא דמכשול עון דמכשול שוגג ועון מזיד ואילו אנוס לא הוזכר שם ומנ"ל להרמב"ם. ומשום הכי ר"ל דט"ס הוא וצ"ל בין במזיד במקום בין באונס ולא שוה לו למחוק הספרים. ומהרא"ש בסי' קנ"ז פלפל על מ"ש מרן אחר זה כמ"ש לקמן בע"ה ומבין ריסי עיניו ניכר דס"ל דהך דינא דאנוס הוציאו הרמב"ם ז"ל מדאמרינן בעלמא גבי עכו"ם ההוא ולא מוטעה ההוא ולא אנוס נמצא דשוגג ואנוס כי הדדי נינהו וכיון דאשכחן דשוגג הוא נאסר הוא הדין אנוס יעו"ש. ואני בעניי זכני ה' ומצאתי שדין זה דאונס הוא גמרא ערוכה במס' ע"ז בדף נ"ד וז"ל אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עכו"ם כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ופריך מנלן אילימא מכהנים שאני כהנים דבני דעה נינהו ופירש"י אילימא מכהנים שאנסום מלכי ישראל ליעשות כהנים לעכו"ם וכתיב ולא יגשו עוד לכהן לי שאני כהנים דבני דעה נינהו וקנסא הוא עכ"ל ועיי"ש עוד בסוגיא הא קמן בהדיא דאנוס גם כן נאסר ומעתה יש להפליא על שלשת הרועים רועי ישראל איך אישתמיטתיה להו הך סוגיא. ומעתה נראה לענ"ד דמהך סוגיא יש להביא ראיה למ"ש מרן ז"ל ביתה יוסף בטור או"ח סימן קכ"ח וז"ל ונראה דעד כאן לא פליגי אלא בנשתמד לרצונו וכו' אבל היכא דנאנס אפי' לדעת הרמב"ם וס' הזהיר נושא את כפיו ע"כ. ועל דבריו הקשה הר"ב לחם רב בסי' הנזכר וז"ל ויש להפליא על הרב הפלא ופלא וכו' דאיך כתב כן והרי בהדיא כתב הרמב"ם דאפילו באונס נפסל והוא עצמו תמה עליו בכ"מ עכ"ל. וקושיא זו כבר יישבה מרן עצמו בס' בדק הבית שכוונתו לומר דוקא כשנשתמד לעכו"ם אבל לא עבדה והיה באונס ובזה יודה הרמב"ם שלא כתב באונס אלא דוקא גבי עובד עכו"ם שעשה מעשה יעו"ש. ובא וראה חכמת מהרא"ש שהקשה קושיא זו על מרן בס' הנזכר וירד לעומק כוונת דעת מרן בעצמו וחילק החילוק הנזכר. אבל אח"כ הקשה עליו וז"ל אבל עדיין קשה שהרי מצינו בכל מקום דשוגג ואונס הם שוים וכדאמרינן ההוא למעוטי מוטעה ואנוס וכן בכמה מקומות וכו' אם כן כיון שמצינו דבהודה אפי' בשוגג פסול לעולם נראה א"כ דאנוס ג"כ יהיה פסול לעולם שהרי בכל מקום דינם שוה ובודאי נראה לי שהרב מהריק"א אישתמיטתיה הך סוגיא דמנחות וכו' יעו"ש וכן הוא דעת הרלב"ח בדף פ"ט אם נשתמד באונס ולא עבד עכו"ם נאסר יעו"ש אבל מרן ז"ל פסקיה להך דינא בסכינא חריפא בשולחנו הטהור יעו"ש דאינו נאסר. ואף שאין ידיעתי מכרעת מ"מ נראה לענ"ד דיש להביא ראיה לדבריו מהך סוגיא דע"ז דלמדנו משם דהא דהכהנים נאסרו אפי' שהיו אנוסים אינו מן הדין אלא משום קנסא דמן הדין אנוס אינו נפסל וכיון שחידוש הוא איכא למימר דדוקא התם שעבדו עכו"ם קנסינהו רבנן אמנם היכא דבאונס נשתמד ולא עבד עכו"ם אינו נאסר. ובזה אתי שפיר מאי דאיכא למידק בדברי הרמב"ם דמעיקרא כתב דין העובד עכו"ם והפסיק בו ואחר כך חזר וכתב דין המשומד דהו"ל למנקט להו בחדא מחתא אי איתא דדינם שוה אלא ודאי מוכרחים אנו לומר שדעת הרמב"ם דדוקא מי שעבד עכו"ם באונס הוא דנאסר אמנם מי שנשתמד ולא עבדה והיה אנוס אינו נאסר ולפיכך הפסיק הענין וכתב דין המשומד ולא הזכיר באונס באופן שדברי מרן שרירין וקיימים מהך סוגיא. עוד הקשה הר"ב לח"מ בדברי הרמב"ם ז"ל ודבריו נפלאו ממני וצריך אני להזכיר הסוגיא דסוף מנחות בקיצור דהתם איפליגו רב נחמן ורב ששת בשגג בזריקה דר"נ אמר קרבנו ריח ניחוח ור"ש אמר דאין קרבנו ריח ניחוח ואחר כך איפליגו בהזיד בשחיטה ואחר כך בהשתחואה ואחר כך בהודה. ובגמ' עבדו להו צריכותא דאי אשמועינן זריקה משום דעבד לה שירות ואי אשמועינן שחיטה משום דעבד לה עבודה ואי אשמועינן השתחואה משום דעביד מעשה אבל הודה דדיבורא בעלמא הוא לא צריכא. והנה הרמב"ם ס"ל דדוקא בשחיטה אי שגג אינו נאסר אבל הנהו אחריני זריקה והשתחואה והודה אפי' בשוגג נפסל כמ"ש בפ"י מהל' ביאת מקדש פ"ט יעו"ש. ועל זה הקשה הרב הנזכר דא"כ למה ליה לש"ס למיעבד צריכותא דאי אשמועינן שחיטה משום דעבד עבודה לימא דהו"א דהשתחואה נמי הוא בהזיד כמו בשחיטה משום הכי פליגי נמי בהשתחואה לאשמועינן דאפילו שגג נאסר וכו' ע"כ וחזרו ונשנו דבריו אלה בספרו לחם רב בסי' הנזכר יעו"ש. ולי אני הדל נראה דאין זו קושיא משום דלפי האמת השתחואה חמירא טובא משחיטה ורב המרחק ביניהם דהשתחואה אתקש לד' עבודות פנים כמבואר בהל' עכו"ם ושחיטה אינה עבודה כלל דשחיטה כשירה בזר אם כן אי לא הוו פליגי בהשתחואה לא הוה ס"ד להשוויי השתחואה לשחיטה לומר דמה שחיטה בהזיד אף השתחואה במזיד אלא הו"א דוקא שחיטה דאינה עבודה בהזיד אבל השתחואה דהיא כשאר עבודת פנים אפי' שגג בזריקה דשוים הם ומשו"ה אצטריכו למיעבד צריכותא בענין אחד. עוד כתב שם וז"ל ועוד דכיון דבגמ' הוה משמע לן דהוה אסרינן טפי בשחיטה מבהשתחואה אם כן היכי קאמר הרב דלפי האמת השתחואה חמירא משחיטה מסתייא דנימא דלפי האמת הם שוים ולא נאמר סברות הפוכות עכ"ל. ואני בעניי לא הבנתי דבריו כלל אטו משום מאי דאמרו בסוגיין לפום קס"ד שבקינן קושטא דמלתא דקי"ל דהשתחואה חמירא טפי משחיטה וכדכתיבנא דהשתחואה אתקש לד' עבודות הא ודאי דלא ושחיטה איננה עבודה כלל והכא בגמ' לאו לקושטא דמלתא קאי אלא לפי קס"ד והרמב"ם ז"ל ס"ל כיון שרב נחמן ורב ששת בשחיטה פירשו דבריהם בהזיד ובהנך סתמו משמע דאפי' לא הזיד נמי. והיותר תימה על הרב ז"ל שנראה שכתב כן משום דס"ל דשחיטה היא אחת מהעבודות וכמ"ש אח"כ וז"ל ועוד קשה כיון דבשחיטה בשוגג אינו נאסר למה סתם כאן רבינו שעבד עכו"ם דמשמע אפי' בשחיטה דהא שחיטה אחת מהעבודות היא עכ"ל. והא פלאי דאין הדבר כן והוא מפורש בסנהדרין ובפ"ג מהל' עכו"ם ובפי' אמרו בסוגיין אין שחיטה שירות כלומר אינה עבודה ואפי' רב ששת לא אמר אלא נעשה כמשרת לעכו"ם לא משרת ממש וכן פסק בהדיא הרמב"ם בהל' ביאת מקדש בפ"ט ז"ל שהרי לא שירת לעכו"ם וכו' והוא פשוט דהשוחט לעכו"ם שאין עבודתה בכך אינו נסקל ואיך כתב ששחיטה היא אחת מהעבודות וצ"ע כעת. ועל פי האמור קשיא לי על מהרלב"ח ז"ל שכתב בדף ע"ט על לשון זה וז"ל הקושיא בכאן מבוארת מה צורך להאריך במ"ש וכן הדין דכ"ש דבאחד מג' דרכים וכו' יעו"ש דמצריך להו דומיא לצריכותא דגמ' וקשה אעיקרא דמלתא איך מקשה קושיא כזו כיון דבגמ' עבדו להו צריכותא וכי תימא דמעיקרא עלה בדעתו דמ"ש הרמב"ם שעבד עכו"ם היינו שלא נשתמד ועבד בהיותו ישראל ואח"כ כתב מי שהמיר דהיינו שנעשה גוי ועובד אותה תמיד ומשו"ה הקשה דכ"ש הוא א"כ כד מסיק דמי שהמיר היינו שהודה לעכו"ם ולא עבדה אמאי לא כתב שבגמ' עבדו ליה צריכותא הכי ומדוע הרב יושב ודורש כאילו מפיו יצאו כבושים. עוד כתב בסוף דבריו וז"ל גם עיין בפ"ט מהל' ביאת המקדש וכן כהן שעבד עכו"ם וכו' אחד העובד בשירות וכו' עד הרי הוא פסול לעולם ע"כ הרי פרט כל ג' חלוקות שזכרנו כי פי' כגון שנעשה כומר לעכו"ם היינו שעבדה כדרך עבודתה או המשתחוה היינו שעבדה באחד מהד' עבודות שבמקדש ונקט משתחוה והוא הדין לזובח ומקטר ומנסך עכ"ל. ודבריו תמוהים ועל כיוצא בזה אמרו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דהלא השתחואה הויא חוץ מארבע עבודות אלא דאתקש להו ובפירוש אמרינן בשמעתין השתחואה דלא עבד לה עבודה ואיך יתכן שהרמב"ם שבק עיקרא דהיינו הד' עבודות והלא בפירוש אתמרו בלשון הרמב"ם שהרי במ"ש אחד העובד לה בשירות כייל להו לד' עבודות ואח"כ נקט השתחואה שאינה עבודה אלא דאתקש להנך ואח"כ בהודה דדיבורא בעלמא הוא וצ"ע. ואחרי ימים רבים בא לידי ס' שו"ת להגאון הגדול מוהר"ר צבי זלה"ה ושם ראיתי שעמד על לשון הרמב"ם הנזכר וכתב דלהרמב"ם ז"ל נפקא ליה הך דינא דאונס מסוגיא דמס' ע"ז דף נ"ב והאריך להכריח כן יעו"ש ואחרי נשיקת הרצפה קשה דאמאי לא מייתי מהך סוגיא דמשם בארה באר היטב.