כשם שמצוה לכבד שבת [ולענגה] כך כל ימים טובים וכו'. ואני מסתפק אם קידוש על היין נכנס בכלל כבוד שכתב כשם שמצוה לכבד והאי מצוה הוי מצות עשה מן התורה כמ"ש בהל' שבת פכ"ה שקידוש הלילה הוי מן התורה והיותר נכון אצלי דס"ל להרמב"ם ז"ל דאינו אלא מדרבנן אי משום דכיון שלא הוזכר בגמ' דידן האי ברייתא משמע דלאו הלכתא היא אי משום דס"ל דברייתא עצמה לא אמרה אלא דרך אסמכתא דומיא דקידוש יום שבת דהוי אסמכתא לדעת הרמב"ם ז"ל דמצות עשה מן התורה לא הוי אלא בלילה כמ"ש הכ"מ שם. תדע דאם לא כן לימא קרא יו"ט וכ"ש שבת. ויש לומר דאין זה הכרח דדילמא יו"ט דישראל הוא דמקדשי ליה בעי קידוש אבל שבת דמקדש וקאי לא בעי קידוש. ועוד דקרא מקראי קדש כתיב דהוי בקידוש על היין כמ"ש מלשון זכירה מסתברא ומאן לימא לן דקדושה האמורה ג"כ גבי יו"ט הוי על היין. ואין לומר דכיון דיו"ט איקרי שבת הוי בכלל זכור את יום השבת דלאו בכל מקום אית לן למימר הכי דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר דהא ברייתא דידן אצטריך קרא ליו"ט. סוף דבר לענ"ד דעת הרמב"ם ז"ל דקידוש יו"ט לא הוי מן התורה אלא של שבת לחוד דכתיב בו זכור. וכן הוא ז"ל לא הזכיר יו"ט בספר המצות שלו מצות קנ"ה עיי"ש. וצריך להתיישב באותה שהביאו התוס' לעשות יין מצוה כיין הרשות אבל אין הפנאי מסכים ממורי הרב ז"ל.