מומחה שנשתתק והרי הוא מבין וכו'. כתב מרן כסף משנה בפרק ד' דתרומות תנן חרש שדברו בו חכמים בכל מקום וכו'. וא"כ כששנינו חוץ מחרש וכו' היינו באינו שומע ואינו מדבר כדאמרן אבל כל שיש בו אחד מאלו הרי זה שוחט לכתחילה ע"כ. ותמהני שדבריו היפך דברי הרא"ש ורבינו ירוחם ז"ל שהם פירשו דהרמב"ם סבירא ליה באינו מדבר שוחט לכתחילה אבל באינו שומע אינו שוחט אלא בדיעבד יעו"ש. ונראה לענ"ד דמה שהכריחם לפרש כן הוא מאי דנקטינהו בתרי בבי דאי באמת ס"ל דבנשתתק ואינו שומע דינן שוה הכי הוה ליה לומר מי שנשתתק וכן באינו שומע וכו'. ומדפלגינהו בתרי בבי משמע דאיכא בינייהו הא לכתחילה הא בדיעבד ועיין בספרי שונה הלכות ח"ב דף ל"ב ע"ד ודף ל"ג שהארכתי בזה.

מי שהוא פסול לעדות בעבירה וכו'. לשון כ"מ כרם שלמה חלק יו"ד דף י"ז וי"ט. מי שהוא פסול וכו' עד שאינו מניח דבר מותר ואוכל דבר איסור וכו'. נ"ב קשה דע"כ לא איצטריכנא להאי טעמא אלא בחשוד שאוכל נבילות דכל היכא דאיכא היתרא לא שביק ואכיל איסורא אבל במי שהוא פסול לעדות הא קי"ל החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדבר אחר ע"כ. מחנה אפרים בחידושים דף כ"ו ע"ג.