וכן השורה חיטים ושעורים וכיוצא בהם [במים] ה"ז תולדת זורע. כתב הרב המגיד ז"ל מהסוגיא דמס' זבחים פרק דם חטאת ע"כ. וקשה דמסוגיא דהתם נראה בהדיא דבחיטי ושערי אינו חייב לא משום לש ולא משום זורע דלית להו רירא וצ"ע. ואמרו לי דבס' מגן אברהם או"ח סי' של"ו הקשה כן וספר זה אינו מצוי אצלי. והנראה לענ"ד ליישב דברי רבינו ז"ל דהכי פירושא אלא זרע פשתן מאי טעמא משום דקים ליה לסתמא לתלמודא מאיזה ברייתא הידועה להם דתני השורה פשתן במים בשבת חייב והכא בתחילה היינו סבורים שטעם החיוב משום כיבוס וכיבוס קים לתנא דאותה ברייתא דלא שייך אלא בזרע פשתן לא בחטים ושעורים ולהכי לא תני בה ג"כ חיטי ושערי אלא השתא דאמרת כל כיבוס דלית ליה כסכוס לא שמיה כיבוס זרע פשתן מאי טעמא חייב. וכי תימא משום דמקרח אי הכי חיטי ושערי נמי כלומר למה נקט אותה ברייתא זרע פשתן לבד והלא גם בחיטים ושעורין נמי שייך האי טעמא והיינו דקאמר אי הכי חיטי ושערי נמי משום דקים ליה לסתמא דתלמודא דחיטי ושערי נמי מקרחי א"כ אי טעמא דתרוייהו ר"ל דפשתן וחיטי ושערי חדא הוא ברייתא דתני זרע פשתן אמאי לא תני נמי חיטי ושערי וכן ברייתא דחיטי ושערי אמאי לא תני פשתן. והטעם לפירוש הלז דכיון דאמרינן בש"ס וכי תימא משום דמקרח אי הכי חיטי ושערי נמי הא קמן דשייך זריעה בענין זה דמקרחי. ודחיקא ליה טובא לומר יגיד עליו ריעו. ומשני הך אית ליה רירא פי' זרע פשתן וכדגריס רש"י ז"ל יעו"ש וכדמסיק אח"כ דקעביד לישה וכיון דטעמא דזרע פשתן הוא משום לישה וטעמא דחיטי ושערי הוא משום דמקרחי דהיינו זורע לא תני להו גבי אהדדי דלא ראי זה כראי זה. ופריך אי משום רירא שלחים נמי אית להו רירא ואמאי לא תני להו גבי זרע פשתן ומשני התם קא עביד רירא כגרסת רש"י ז"ל פי' שעל ידי הריר הזרע פשתן מתדבק ונילוש מה שאין כן בשלחים כן נראה לענ"ד. וצריך לומר דזרע פשתן כיון דאית ליה רירי נדחקין זה עם זה ואינן מוסיפין כלום משא"כ בחיטי ושערי דאי לא תימא הכי ליחייב בזרע פשתן תרתי משום לישה ומשום זורע עכ"ד מרי הרב זלה"ה.