וכן אם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול וכו'. כתב מרן ז"ל ודברי רבינו שכתב כאן שאם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח"כ משיב אבידת רבו דבריו תמוהים דהא במתני' קתני בהדיא ואם וכו' ועוד שרבינו עצמו בהלכות אבידה וכו' יעו"ש. וראיתי בשיטה מקובצת נקראת אסיפת זקנים על מס' מציעא שרצה לתרץ דברי רבינו ז"ל דלא פליג ובעניותי לא זכיתי להבין דבריו וז"ל על הדין מתני' ומהטעם שכתבתי תבין שהלשון שכתב הרמב"ם פי"ב מהל' אבידה הוא העיקר ומ"ש בפ"ה מהל' ת"ת וכן אם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול הוא טעות סופר. אי נמי בתחילה היה גורס כגרסת הספרים שלנו ושוב חזר לגרסת הריא"ף ז"ל שהיא הנכונה. אי נמי איכא לפרושי דתנא פסיקא ליה דאם אביו חכם פורק משאו ואח"כ פורק את של רבו. והא דלא תני אלא בסיפא הוא לרבותא לא מבעיא היכא דשניהם נושאים משאו דפשיטא דאם אביו חכם אביו קודם משום דעומד ורואה ואיכא זילותא טפי אלא אפי' שביה דמסתמא אינם רואים זה את זה סד"א שרבו מובהק קודם קמ"ל שאביו קודם כיון שאביו חכם עכ"ל. ודברים הללו קשים לשמוע דאיך יתורץ תמיהת הכ"מ ז"ל בזה ומה ענין זה לזה וצ"ע. עוד כתב שם ובמשא משמע לי דמדלא מפליג תלמודא דאפי' אביו שקול רבו קודם דכיון שאין שם אבידת הגוף ולא אבידת ממון רק להניח לו מעצבו הוה ליה ככבוד לחוד וחייב הוא בכבוד רבו יותר מכבוד אביו עכ"ל. ודע דבב"י יו"ד סי' רמ"ב נסתפק בזה יעו"ש. ואני תמיה דאין כאן מקום לספוקי דהרא"ש כתב בפשיטות והביאו הטור שם וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלענין לפדותו ולפרק משאו אביו אם חכם הוא קודם אפי' שאינו שקול כרבו אבל לענין השב אבידתו וכו' ע"כ הרי דפשיטא ליה דאפי' אינו שקול כרבו קודם. ואם תמצא לומר דאפי' להרא"ש ז"ל קשה מתני' דכריתות דהיא שעמדה למרן ז"ל להסתפק אם כן למה לא זכר דברי הטור שהביא משם הרא"ש. ושמא יש לומר דלא היתה גרסא זו בספרי מרן שהרי לא הובא זה בפסקיו אבל לעיקר דינא פסק הרמ"א דאע"פ שאינו שקול אביו פורק משאו ואח"כ משאו של רבו. והרדב"ז ח"ב סי' ר"ב הובאו דבריו בכנסת הגדולה סי' הנזכר פסק דבשהוא שקול אביו כנגד רבו פורק משאו של אביו ואם אינו שקול אבל הוא חכם מה שירצה הבן יעשה. והרב המוסמך כמהר"ר בצלאל אשכנזי נשאל על זה והשיב כדברי הרדב"ז ז"ל ואח"כ כתב סברא אחרת דאם אביו חכם אע"פ שאינו שקול פורק את אביו ואח"כ פורק את רבו והובאו דבריו בשיטה הנזכר שם יעו"ש באורך.

וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה רשע וכו' כי רבים חללים הפילה וכו'. כתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל ודע דבגמ' אמרינן ועד כמה עד מ' שנין וכו' ותמהני מהרמב"ם שכתבה לזו ולא חלק בין ארבעים לפחות מהם ובין שוין ליש גדול ממנו. וכו' וליישב זה י"ל שרבינו והרי"ף ז"ל וכו' יעו"ש. ואני הפעוט אחרי השתטחי בעפרות רגלי מרן נ"ל דאפשר דטעם הדבר שהשמיטו רבינו הוא משום דסמך על הא דתנן החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וכו'. והענין הוא דבהלכות סנהדרין פ"כ דין ח' כתב וז"ל ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה והוא שהדור צריך לו אבל אם ידע שיש שם ראוי להוראה ומנע עצמו מן ההוראה הרי זה משובח ע"כ. והך דינא הויא תיובתיה דמרן ז"ל כאשר כתוב ומפורש בס' קול בן לוי עיי"ש. והנה מרן ז"ל לא הורה לנו מקום דין הנזכר. אמנם בטור חו"מ סי' י' הביא דברי רבינו אלה ושם כתב מרן דהוציא דין זה ממתני' דאבות החושך עצמו מן הדין וכו'. דאם איירי מתני' כשלא הגיע להוראה אי אפשר דהיכי קאמר פורק ממנו איבה וגזל דמשמע הא לא חשך עצמו אין לו עון אחר והלא קרינן ביה כי רבים חללים הפילה אלא ודאי מיירי בראוי להוראה אלא שיש שם אחר הראוי להוראה. וע"ז תנן החושך עצמו מן הדין וכו' וקרא דעצומים כל הרוגיה מיירי שאין שם אחר הראוי להוראה הנה כי כן רבינו ז"ל עשה עיקר ממתני' ושביק כל הנהו חלוקים הנאמרים בש"ס דלמתני' אין הדבר תלוי בשנים אלא באם יש שם ראוי להוראה חוץ ממנו. ואין לתמוה מדוע לא ביאר רבינו זה הכא משום דהתם עיקר שרשוהי וסמך עצמו ע"מ שיכתוב בסנהדרין. ועיין בהל' סנהדרין פ"ג דמהתם נמי איכא לאותבי למרן ז"ל. ועיין בזה במהרשד"ם חו"מ סי' א'. בני שמואל בביאורו לחו"מ סי' י'. ובמקום אחר הארכתי יותר בזה. המבי"ט סי' קנ"ו. והרב אהבת עולם דרוש ב' דף י"ט.

ואסור לו לתלמיד לקרא לרבו בשמו ואפי' שלא בפניו. כתב מרן ז"ל דעיקר שרשוהי דדין זה הוא בפ' חלק על משנה דאפיקורוס אין לו חלק לעוה"ב ובעו בגמרא מאי ניהו אפיקורוס ונאמרו דברים הרבה ואחד מהם הוא מי שקורא לרבו בשמו. והביאו ראיה מגחזי דאמר אשר החיה אלישע והוא מן ההדיוטות דאין להם חלק לעוה"ב. ולפי זה יש לתמוה דהכא משמע דפסק כמ"ד דאפיקורוס הוא מי שקורא לרבו בשמו ואילו בפ"ג מהל' תשובה כתב דאפיקורוס הוא מי שאומר אין שם נבואה וכו' יעו"ש. וא"כ כיון שפסק כאן דאפיקורוס הוא מי שקורא לרבו בשמו איך פסק שם בפנים אחרות. ואע"פ שמרן ז"ל תמה שם דלא אמרו כך בגמ' מ"מ לא נאמר נמי דפליג מיניה וביה. ועוד קשה דמאי אסור דקאמר הו"ל למימר דאין לו חלק לעוה"ב. ואחרי תבענה שפתי מחילה כדת של תורה. נראה לענ"ד דרבינו הוציא דין זה מהא דאמרינן בפ"ק דקידושין דף ל"א ת"ר חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו. ופריך אבוה דמאן אלימא אבוה דתורגמן אטו תורגמן לאו בר חיובא הוא וכו' ופירש"י ז"ל חכם משנה שם אביו ושם רבו אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו לוחש לתורגמן כן אמר אבא מרי כך אמר רבי ומורי עכ"ל הרי בהדיא דאסור לקרות לרבו ואביו בשמם והביא ברייתא זו רבינו בפרק ו' לענין אביו ולא הזכיר שם רבו כמ"ש בגמ' אלא מוכרח דכאן ביאר בעבור רבו. הרדב"ז החדשות חלק א' בלשונות הרמב"ם סי' ל"ח.

ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו וכו'. כתב מרן בכ"מ דיצא זה לרבינו ז"ל מהברייתא דקדושין מכ"ש דאביו יעו"ש. ולענ"ד דגם ממקומו אינו חסר שהרי אמרינן בפרק ב' דברכות ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו חתן וכו' וכן ברחץ לילה הראשון וכו' וכן כשמת טבי עבדו עיי"ש. שער אפרים סי' ס"ה. בתי כהונה בחלק בית המדרש דף כ'. פרי חדש ח"א בלשונות הרמב"ם.