רש"י הואיל משה באר את התורה בשבעים לשון פרשה להם ע"כ: נ"ל דהכי פי' דהרי הואיל באר משמע שהתחיל לבאר אותה להם עכשיו כדי שיבינוה והרי כבר למד אותה עמהם כל פרשה ופר' בפני עצמה כדאמרינן כיצד סדר משנה כו' שהיו באים כל ישראל ולמד עמהם תחלה הוא ואחר כך אהרן כו' אלא על כרחך לומר דבאר זה רצה לומר שהתחיל עכשיו ביאור מה שלא ביאור להם כבר ומה הוא זה הוא שעד עכשיו ביאור' להם הכל בלשון הקדש ועכשיו התחיל לבאר אותה להם בלשונות אחרים דחשש אולי אינם כולם בעלי לשון הקדש ולא הבינוהו כולם דודאי עם רב כזו שהם יותר מששים רבוא יש בהם בעלי לשונות הרבה לכך אמר רש"י בשבעים לשון כלומר כיון שחשש שמא יש בהן בעלי שאר לשונות חוץ מלשון הקדש והוצרך לפרש להם ודאי הוצרך לפרש להם בכל השבעים לשונות דהי מנייהו מפקת שמא מאותו לשון שישאר שלא לפרש יש בהם והם לא יבינוה:

רש"י לא אוכל וגו' אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל כו' ואין להקשות דהא בפי' אמר יתרו למשה לא תוכל עשהו לבדך דיתרו לא אמר כן אלא מצד הטורח הגדול לא תוכל עשהו לבדך וגומר כמו שאמר בפי' נבול תבול וגו' אבל כאן לא אמר משה מצד הטורח לא אוכל לבדי שאת אתכם אלא מצד עומק העיון והתבונה שצריך הדיין להעמיק בדברים הקשים הנופלים בעוסקיהם וכמו שאמר והדבר הקשה תביאון אלי ועל זה מקשה רש"י אפשר נביא גדול כזה שהוציאם ממצרי' כו' בעומק השגת נבואתו וחכמתו הגדול לא יוכל לדון אותם כו' אבל יש לדקדק בדברי רש"י מאי מקשה על פסוק לא אוכל לבדי וגו' אפשר שלא היה משה יכול לדון כו' והלא משמע מדבריו לקמן בסמוך בפי' פסוק איכה אשא לבדי דהאי לא אוכל לבדי פירושו איני רשאי לבדי שאת אתכם מפני שכך נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא וכן משמע ממה שפירש בפסוק לאמור אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא ואם כן היאך תלה רש"י הדבר מפני שהוטל העונש על הדיינים ואפשר לי לומר שקשה לרש"י עירוב הפסוקים שאם היה פי' לא אוכל לבדי שאת אתכם איני רשאי לבדי שאת אתכם היה לו לומר מיד אחר שאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמור שפירושו לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא היה לו לומר מיד איכה אשא לבדי וגו' ואחר כך לא אוכל לבדי לשאת אתכם והיה אז פירוש לא אוכל על כרחך איני רשאי דהוה קאי על איכה אשא לבדי וגו' לכך אמר רש"י דפי' לא אוכל לבדי שאמר משה פירושו איני יכול שאת אתכם מפני שהגדיל והרים אתכם על דייניכם כו' אבל אם הייתי רוצה לקבל העונש הייתי יכול לדון אתכם ואחר כך אמר איכה אשא לבדי וגו' כלומר וכי תאמרו אף אם העונש גדול אם יזדמן לפעמים שאדון ואחייב שלא כדין הרי גם השכר כנגדו גדול מאד כשאדון דין אמת לאמתו והיה לי לקבלו עלי אבל מה אעשה הקב"ה כבר מיחה בידי שלא לקבל עלי העונש ומעתה לשון לא אוכל שאמר רש"י בסמוך בפסוק איכה אשא לבדי אם אומר לקבל שכר לא אוכל פירושו אינו רשאי אבל אינו פי' דמלת לא אוכל שאמר משה לא אוכל לבדי שאת אתכם דההוא פירושו איני יכול וזהו לשונו של רש"י ופירושו איני רשאי וקאי על מה שאמר משה מתחלה לאמר מהו לאמר אלא אמר משה לא מעצמו אני אומ' לכם אלא מפי הקב"ה לפיכך איכה אשא לבדי וגו' אלא שמשה הכניס דבריו בנתיים ואמר לא אוכל לבדי וגו' לומר להם לישראל שגם הוא קודם שצוה לו הש"י למנות דיינים אחרים היתה דעתו מסכמת ג"כ שלא לדון אותם לבדו מפני העונש המוטל על הדיינים אלא שעדיין לא היתה הסכמה גמורה דשמא השכר כשידון דין אמת יהיה מרובה על העונש אם יטעה עד שבתוך כך בא אליו דבר ה' שלא יקבל עליו העונש לפיכך הבו לכם אנשים וגו' נ"ל:

רש"י ה' יוסף וגו' זו משלי כו' אע"ג דבכלל מאתיים מנה שאם יתקיימו ברכות הש"י הרי אלו בכלל מכל מקום אמר משה ברכות הש"י נתונים על תנאי אם תעשו רצונו ית' שכן כל הבטחותו ית' אם לא יגרום החטא אבל משלי אני נותן בלא תנאי רק תפלתי עליכם שיוסיף עליכם אלף פעמים ואתם תשמעו למצותיו ואז ויברך אתכם כאשר דבר לכם:

רש"י וישיבו אותנו דבר באיזה לשון הם מדברים פי' דאל"כ דבר למה לי וישיבו אותנו את הדרך אשר נלך בה היה לו לומר ואין זה דומה לדבר הנאמר בפ' שלח לך וישיבו אותם דבר דהתם הוא פירושו התשובה שהביאו ולא כתיב אחריו כלום איזה תשובה הביאו אבל הכא פירש אחריו מה התשובה שהיו מבקשין והוא את הדרך אשר נלך בה ואם כן דבר למה לי וטעם העניין שהיו רוצים לידע באיזה לשון הם מדברים נ"ל שהיה זה מפני שהיתה כוונתם של ישראל להרגיל עצמם באותו הלשון שהם מדברים וללמדו היטב כדי שכשיבאו עמהם למלחמה יבינו מה שידברו כשיתייעצו יחד במלחמה לברוח או להחבא מפני בני ישראל יבינו ולא יוכלו להשמר מפניהם וכיוצא בזה שודאי זה תועלת גדול במלחמה שיבינו ישראל מה שהם מדברים והם לא יבינו מה שישראל מדברים בלשון הקדש כשיתייעצו עליהם נ"ל:

רש"י שנים עשר וגו' מגיד שלא היה שבט לוי עמהם ע"כ כתב הרא"ם וז"ל יש לתמוה דבלאו קרא דשנים עשר אנשי' תיפוק לי' מפרשת שלח לך שמנה בפירוש כל נשיאי השבטים שהלכו לתור הארץ דנשיא שבט הלוי לא היה בתוכם ע"כ והניחו בצ"ע ולי נראה שגם זה הוא מן התוכחה והוא שהביא להם משה כמו ראייה על מה שאמר וייטב בעיני הדבר שכוונתו היתה כדי שיחזרו בהם ולא ישלחו וכמו המשל שהביא רש"י מאחד שאומר לחבירו מכור לי חמורך כו' וה"ק להו ראו שלא היתה כוונתי להסכים עמכם בשליחות המרגלים שהרי משבט לוי שהוא שבט שלי לא שלחתי להיות מרגל אחד עמהם שאף על פי שלא היה להם חלק מיוחד בארץ על פי הגורל כשאר השבטים מ"מ היה להם ארבעים ושמנה עיר מפוזרים בארץ ואם היתה כוונתי להסכים בשליחות המרגלים אם טובה הארץ אם לא היה לי לשלוח גם כן אחד משבטי אבל לא שלחתי מפני שידעתי שטובה היא מאד וגם אתם כשראיתם זה שלא בררתי אחד משבטי היה לכם לחזור בכם מן השליחות ואעפ"כ לא חזרתם בכם ולפי פשוטו יש לפרשו דואקח מכם וגו' קאי על ותקרבון אלי כולכם וה"ק להם משה ואקח מכם רצה לומר מאותם המקובצים שם שנקרבו אלי בררתי שנים עשר אנשים איש אחד לשבט כי לא מצאתי יותר שבטים באותו קיבוץ שנתקרבו אלי רק י"ב כי שבט לוי לא היה בהם באותו קיבוץ וזהו לשון מגיד שלא היה שבט לוי עמהם רצה לומר באותם המקובצים שם לא היו שם שבט לוי ולכך לא שלחתי אחד מהם כי ראיתי שלא היו בהסכמה עמהם לשלוח וכל זה מפני שראו שלא היה הסכמתי באותו השליחות נ"ל:

רש"י וירגלו אותה מלמד שהלכו בה ארבעה אומנין ע"כ פי' ד' שורות אע"ג דלעיל בפרשת שלח לך אמר שהלכו כמין גאם דהיינו צד דרום וצד מערב ומשם חזרו לאחוריהם נ"ל דהכי פירש דהלכו ארבע שורות רצה לומר שבחזרה לא הלכו ממש באותו דרך שבאו אלא נכנסו יותר בארץ והלכו בחזרה תוך גבול הארץ ממש אצל הדרך שבאו בהליכה כדי לרגל היטב בפנים גבול הארץ ואין להקשות אם רצו לרגל היטב למה לא הלכו יותר לפנים הימנה לתוך אמצע הארץ נ"ל מפני היראה שמא ירגישו ויסגרו הארץ מפניהם אבל לעולם גם בחזרה הלכו כמין גאם ושתי וערב שאמר רש"י רצה לומר גם כן מערב ודרום בחזרה והיינו ארבע שורות:

רש"י הוציא וגו' הוצאתו לשנאה היתה כו' פי' דאל"כ הוציאנו מארץ מצרים למה לי בשנאת ה' אותנו לתת אותנו ביד האמורי וגו' הל"ל אלא ודאי שתי תלונות הם ומלת בשנאת מושך לשניהם וה"ק בשנאת ה' הוציאנו ממצרים משום משל למלך כו' ועוד שנאה יתירה יש לו עלינו לתת אותנו ביד האמורי וגו' כי עם חזק וגדול הוא וא"א שנכבוש אותם: