רש"י על ה' כמו אשר על ה' פי' דאל"כ תלנתיכם עליו מבעי ליה אלא כך אמר להם תלנתיכם שעל ה' ולא עלינו אתם הלינותם עלי ועל אהרן כי נחנו מה:

רש"י בשר לאכול לא כו' ומה ראה להוריד להם לחם בבוקר ובשר בערב אע"ג שכבר פי' גבי ובקר וראיתם את כבוד ה' לא משמע מינה אלא שהבשר לא נתן להם בפנים מאירות כמו המן שהיה מונח בקופסא אבל בכאן פי' שאעפ"י שלא נתן להם הבשר בפנים מאירות מכל מקום למה לא נתנו גם כן בבוקר כמו המן ויהיה המן בפנים מאירות והבשר בצמצום בלא פנים מאירות לכך פי' שהיה שם עוד עונש אחר אף על פי שנתן להם הבשר בצמצום בלא פנים מאירות נתנו להם עוד בעת שהיה להם גם טורח רב להכינו שהוא בערב:

רש"י דק ככפור וכן פירושו דק ככפור שטוח קלוש ומחובר כגליד לשון הרג"א לא הבנתי זה דמדברי רש"י משמע כי לשון דק ר"ל שטוח קלוש וזה נקרא דק לפי שהוא קלוש כמו שאמר טונב"ש בלע"ז כמו שפרש"י בפרשת מקץ על דקות בשר שאין רצה לומר כמו סתם דק אלא רצה לומר שאינו עב ולפיכך פי' שטוח קלוש ואונקלוס תרגום דעדק כגיר משמע דק הכתוב רצה לומר דק כמשמעו דכגיר זה מין צבע דק וקלוש ואולי דעת רש"י כי אונקלוס נקט דק משמש לשני דברים דעדיק כגיר וגם הוא דק כגלידא על ארעא ומה שלא פרש"י כי דק הוא כמשמעו שהיה דק בגרעין שלו מפני שכתוב דק ככפור על הארץ ואין הכפור דק כגרעין אלא שהוא שטוח קלוש מוגלד מ"מ פרש"י תמוה מאד כי יוסיף אונקלוס כגירא ופסוק זכר עניין אחר שהוא שטוח קלוש ככפור ועוד שיותר היה לו להוסיף על דק הראשון שזהו פירושו דק ממש לא על דק השני שפירושו קלוש עכ"ל ובאמת הדין עמו כי לו הבין דברי רש"י כפשוטן לא היה צריך לכל זה ולא היה ק' מידי כאשר אבאר בע"ה וזה כי מה שהקשה ראשונה שמשמע מלשון רש"י שדק ר"ל לשטוח קלוש כו' ר"ל שאינו עב כו' ובזה רוצה לסתור במה שתרגם אונקלוס דעדק כגיר שר"ל דק כמשמעו כו' ואני אומר כי לא שינה רש"י מדברי אונקלוס דבר כמו שאבאר בעה"י ומה שאמר שבדעת רש"י הוא שאונקלוס נקט דק משמש לשני דברים כו' ודאי גם בזה הדין עמו אך כדינו ולא כטעמו ומה שאומר אחר כך ומה שלא פי' רש"י כי דק הוא כמשמעו שהיה דק בגרעין שלו כו' לא ידעתי מאי קאמר דהוה נראה לי מדעת רש"י שפי' כגיר ר"ל דק בגרעין שלו כגרעין שעושין ממנו הצבע השחור גם מה שמתמיה על רש"י שלדבריו יוסיף אונקלוס כגירא ובפסוק נזכר עניין אחר שהוא שטוח קלוש ככפור אם היה מדקדק בדברי רש"י לא היה זה תמוה בעיניו כי ודאי לא יוסיף אונקלוס כגירא על הדק השני שנאמר בו ככפור כי מלת כגיר שתרגום אונקלוס לא קאי אלא על דק הראשון ואם כן מה שכתב ועוד שיותר היה לו להוסיף על דק הראשון כו' כתמיהתו כן הוא האמת וכן הוא דעת של רש"י ע"כ אני אומר ותחלה אבאר דעת אונקלוס לפי דעת רש"י דודאי לפי שק' לו לאונקלוס על כופלו בפסוק מלת דק שני פעמי' לפיכך תרגם על מלת דק הראשון שפירושו דק כגרעין כמו שפירושו של מלת דק בכל מקום מלשון ושחקת ממנו הדק ומלשון קטרת סמים דקה שפירושו דק כגרעין מאד עד שתהא דקה מן הדקה כמו שפרש"י שם היו מחזירין אותה למכתשת ולפי דעת רש"י גרסינן בתרגום כגירא כגליד' וה"פ בתחלה תרגם הפסוק כסדרו במלותיו דק מחוספס דק דעדק מקלף דעדק ואח"כ תרגם כפלות מלת דק שבפסוק ואמר שפי' מלת הדק הראשון פירושו כגיר שר"ל דק כגרעין שלו כפי' מלת דק בכל מקום ועל מלת דק השני תרגום כגלידא שהוא תרגומו של ככפור וכשתדקדק בפי' רש"י תמצא שהוא מפרשו כן ממש אמר ראשונה דק היה כגיר והוא תרגומו של דק ראשון ואח"כ אמר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ והוא תרגומו של דק ככפור על הארץ ואח"כ הוסיף פי' ואמר וכן פירושו דק ככפור שטוח קלוש ומחובר כגליד הרי שדלג כאן מלת כגיר ולא אמר אלא שטוח קלוש מפני שרוצה לפרש דק ככפור לבדו לא דק הראשון ופירש אותו שטוח קלוש כלו' אינו עב אלא דק כגרעין כמו שהוא פירושו של דק ראשון כאלו אמר דק כגיר מחספס על הארץ ודק ככפו' על הארץ מחוב' כגליד והיא מחובר כגליד' נ"ל שפירושו מחובר לארץ כגליד לא שהגרעינין מחוברים זה לזה שאין זה עניינו של כפור מצד שהוא כפור דכתיב כפיר כאפר יפזר ואין האפר מחובר כגרעין אלא מצד שהכפור לא נעשה כגליד אלא כשהוא מגיע על הארץ וכן היה עניינו של המן ומה שחבר התרגום כגיר כגלידא יחד ולא תרגם כגיר מיד אצל דק הראשון הוא מפני שכוונתו לפרש דשניה' מדובקים עם הארץ שאחריהם לא שיהיה פי' דק מחוספס עניין בפני עצמו כי גם הוא דבוק עם על הארץ וע"כ תמוהים בעיני מאד דברי הרמב"ן שכתב וז"ל ואונקלוס תרגום במלת כפור שני פני' עשאו תחלה מן וכפרת אותו בכופר ולכן אמר כגיר שבו טחין ומכסין ועשאו עוד מן כפור שהוא הקרח הדק היורד בקור עכ"ל שלכאורה נראה שלא הכריחו לפרש כן אלא מפני קושיא זו שחבר אונקלוס שתי המלות של כגיר כגלידא יחד אבל לפי מה שפרשתי אין לו שום הכרח לזה ותמיהני עליו להכניס עצמו בדוחק גדול כזה לפרש אונקלוס שעשה שני פירושים על ככפור וטוב היה לו לפרש אותה לענינים חלוקים חד לדק הראשון ואעפ"י שאין לו מלה בעברי וחד לדק השני כמו שפירשתי נ"ל:

רש"י אכלהו היום שחרית שהיו רגילין לצאת וללקוט באו לשאול אם נצא כו' הרבה יש לתמוה מה עלה על דעתם שבאו לשאול אם נצא ללקוט וכי שוטים היו ולא הבינו מה שכבר אמר להם משה ביום הו' את אשר תאפו אפו וגו' שע"כ פירושו שיאפו ויבשלו לצורך מחר דאל"כ למאי הלכתא אמר להם שיאפו ויבשלו והניחו לכם למשמרת עד הבקר ויותר תמיהני על הרא"ם ז"ל שהניחה לדעת אמתי שלא הבינוהו ופי' ואמר וז"ל שאעפ"י שנתן להם רשות להניחו עד הבקר חשבו שאינם רשאים לאוכלו מפני שאין ראוי לאכול ממנו מיום אל יום והשיב להם משה אכלוהו היום הילכך אמרתי לכם להניחו עד הבקר כדי לאכלו עכ"ל ואם כדבריו למאי הלכתא אמר להם להניחו עד הבקר ואם לא הבינוהו למה לא שאלו אותו מיד ביום הששי אם נניחנו עד הבקר מה נעשה בו בבוקר אם נאכול אותו בבוקר או אם יהיה לנו זכרון למשמרת עולם ולמחר יהיה לנו מן אחר וכה"ג וא"ל שחשבו שלכך אמר להם הניחו עד הבקר כדי להראות להם בנסיון קדושת היום שלא יבאש ורמה לא יהיה בו כמו שהיה זה כן ולא היה כן בשאר ימי החול ולא שיאכלוהו בבוקר כי אין ראוי לאכול ממנו מיום אל יום דא"כ למאי הלכתא צוה להם שיאפו ויבשלו הכל ביום הששי לצורך שני ימים אדרבה אם להראו' הנסיון הוא בא טוב היה לו להניחו כך בלא אפייה ובלא בישול ואז אם לא יבאש ורמה לא יהיה בו כמו שהיה זה כבר היה הנסיון יותר גדול מאד דלאחר האפייה והבישול היו יכולין לתלות ולומר מה שלא נבאש ולא התליע הוא משום שנאפה ונתבשל וזה גרם לו שלא הבאיש ולא התליע ומה שנבאש והתליע בחול הוא מפני שלא היה אפוי ובשל ועוד בשחרית כשראו הנסיון שלא הבאיש ורמה לא היתה בו אחר שראו הנסיון היה להם לשאול מה דינו אם דינו כשאר נותר של קרבן שהוא שריפה או אם נאכל לשני ימים ולילה אחד למה שאלו מיד אם נצא ללקוט אם לאו כמו שמשמע מדברי רש"י ז"ל ואעפ"י שמלשון הכתוב שהשיב להם משה אכלוהו היום משמע בפי' שהם שאלו כן אם נאכלנו היום והשיב להם משה אכלוהו היום אבל רש"י ימאן שאלה זו שאמר שהם שאלו אם נצא כו' וכבר תמה על זה הרא"ם ואמר ז"ל לא ידעתי מי הכריחו לומר שהיתה שאלתם אם יצאו ללקוט ולא אם הם רשאים לאוכלו ותירץ ואמר ושמא י"ל מפני שאלו היתה שאלתם אם הם רשאים לאוכלו היה להם לשאול מיום ששי כו' עכ"ל אבל לדידי דבריו דחויים הם כמו שכתבתי כי עדיין נשאל עליהם עצמם למה לא שאלו מיום ששי מיד מה יעשו בו בבוקר כיון שלא הבינו למאי הלכתא אמר להם הניחו עד הבוקר ובאמת דוחק גדול הוא זה שכל ישראל חכמיהם ונביאיהם גם נשיאיהם כולם ישמעו דבר מפי משה ולא יבינוהו וילכו להם בלא שאלה ואין הדברים מתיישבים על הלב וגם הרג"א הקשה קושיא זו דמה היו צריכים לשאול והוסיף עוד להקשות וז"ל אחר שאמר להם משה בשחרית את אשר בידכם אכלו אותו ולא היה מתיר להם לצאת למה עלה על דעתם לצאת בערב ועוד אף בשאר ימי השבוע לא ירד המן בערב ע"כ ותירץ וז"ל ויש לומר דהם היו סבורים מה שהיה יורד המן לחם משנה בששי לא היו רק לטובתם כדי שיאפו ויבשלו כי זה בשבת אסור אבל מי שירצה לאכול בלא בישול בודאי יצא בשבת כמו בשאר הימים לכך שאלו את משה אם יצאו אם לאו כו' עכ"ל אבל גם דבריו אינם נוחים בעיני כי לפי דבריו צריך לומר שכמו שירד להם לחם משנה בששי כן נברא להם כרם משנה בשבת להכניס בו פי שנים באכילה משאר הימים שהרי ירד להם עומר לגלגלות יתירה בששי כמו שהיה יורד כן עומר לגלגלות בכל יום ויום שכן שיערה חכמתו ית' שזהו צורך הנפש בכל יום ויום ואם כדבריו שיאפו ויבשלו ביום הששי כל אותו העומר ואחר כך ביום השבת לפי דבריו ירד עוד עומר אחר לגלגולת הרי יהיו לכל אחד שני עומרים ביום השבת ויוכרחו לאוכלה כולם שלא להותיר ממנו עד יום א' וירם תולעים ויבאש ואם כן יאכלו כולם אכילה גסה בשבת פי שנים ברוחם ואיה יהיה מקומו אם לא יאמר שיברא להם כרס משנה בשבת ואולי לפי דבריו זה היא הנפש היתירה שאמרו חז"ל שנברא לאדם בשבת ע"כ נ"ל לפרש העניין כפשוטו ויבא הכל על נכון ויתורצו כל הקושיות שהקשו הרא"ם והרג"א ואומר אני שלא טעו ישראל בהבנת דברי משה רבם כלל ומה שאמר להם משה ביום הששי הניחו עד הבוקר ודאי חשבו והבינו האמת כי לא לחנם יצוה לנו לאפותו ולבשלו היום ולהניחו עד הבוקר רק כדי לאוכלו ביום השבת שהוא יום מנוחה ואסור בעשיית מלאכה באפייה ובבישול לכך צריכין אנו להכינו היום אך איסור טלטול ההוצאה ויציאה חוץ לתחום עדיין לא ידעו כי חשבו שזה יהיה מותר בשבת שעדיין לא נאמר להם פרשת אל יצא איש ממקומו וגו' ולפי שראו הנס הנעשה להם באותו יום הששי שירד להם לחם משנה והם לא ידעו מזה בעת לקיטתם רק כשבאו לאהליהם מצאו כפולים שני העומר לאחד ולא כוונו לכך בעת הלקיטה ודאי היה זה דבר נסיי לפיכך הם שהיו חכמים ונבונים וכבר השיגו על הים השגה גדולה כמאמרם ז"ל חשבו כל דבר נסיי אינו מאודי ולא יעשה הש"י כנס הזה חנם בכל יום הששי מכל שבוע ושבוע שירד המן רק ביום הששי הזה שהוא יום ששי הראשון של ירידת המן היה צריך לכך משום קדושת שבת של מחר אבל מכאן ואילך חשבו שירד המן בכל יום עומר לגולגולת כמנהגו וירד גם בשבת של מחר ולא כדי שיאפו ויבשלו ממנו בו ביום כי הוא אסור רק יניחוהו כך עד יום ראשון כי לא חשבו הלקיטה וההבאה למלאכה וכן אחר כך שירד ביום ראשון יניחו עד יום שני וכן לעולם עד שמה שירד וילקטו ביום הששי הבא עומר לגלגולת יאפו ויבשלו לצורך השבת וכן בכל יום ששי כל זמן ירידת המן ולא יצטרך מכאן ואילך לעשות נס בשום יום ששי להוריד לחם משנה כי יהיה להם צורך יום ששי מה שלקטו ביום חמישי שקודם לו ומה שלקטו ביום ששי יאפו ויבשלו לצורך השבת לעולם ולכך בשבת הראשון בשחרית כמו שהיו רגילים לצאת בכל יום ללקוט באו אצל משה ושאלו אם ללקוט לצורך מחר אם לאו והשיב להם משה אכלוהו היום ופרש"י את שבידכם אכלו וכוונת רש"י בשנותו פירושו של אכלוהו היום שמשמעו היא תשובה על שאלת אם רשאין לאוכלו היום אם לאו לפורשו שהיא תשובה לשאלת אם יצאו ללקוט אם לאו מפני דס"ל כל מה שאמרתי שודאי הם הבינו דברי משה במה שאמר להם הניחו עד הבקר שיאכלוהו בבוקר ולא היה צריכין לשאול על זה ועל כרחך פירושו שהוא תשובה לשאלת אם נצא אם לאו וכך פירושו לפי שהם שאלוהו אם נצא ללקוט לצורך מחר השיב בלשון גערה את שבידכם אכלו כלומר מה תשאלו ללקוט לצורך מחר והלא עדיין לא אכלתם את שבידכם וזה מקטני אמנה מי שיש לו פת בסלו ואומר מה נאכל למחר לפיכך בערב אחר שאכלו לא היה להם עוד פת בסלם חזרו לשאול מהו לצאת ללקוט לצורך מחר כי כל כוונתם ומתשבתם היה במחשבה הראשונה שמהיום ההוא והלאה ירד המן בכל יום לצורך מחר כדי שלא יצטרך עוד לנס חנם להוריד ביום ששי הבא לחם משנה כמו שכתבתי עד שהשיב להם משה היום לא תמצאהו אבל למחר תמצאהו ומתוך הדברי' הודיע להם עוד נס יותר מזה שגם בכל ערב יום הכפורים ועי"ט יהיה הנס הזה כדמפרש ואזיל והנה מתוך הדברים שכתבתי אין מקום למה שהקשה הרא"ם וז"ל ולא ידעתי למה הוצרך לומר שזאת השאלה היתה בערב ולא בשחרית מיד כששאלוהו אם נצא כו' עוד הקשה וז"ל גם למה הוצרך לומר שהיתה שאלה אחרת אם יצאו ללקוט לצורך אחר כו' כי לפי מה שכתבתי לא היו השאלות יכולים להיות באופן אחר ר"ל השאלה השנייה דוקא בערב ולא בשחרית גם לא היתה כאן שאלה אחרת כי גם הראשונה היתה לצורך מחר וזה נ"ל ברור: