Levush HaOrah, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רש"י ומשה עלה ביום השני וכל עליותיו בהשכמה היו שנאמר וישכם משה וגומר ובגמרא אמרו טעם אחר דבו ביום לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ואין להקשות מנ"ל דמשום חולשא דאורחא לא אמר להו ולא מידי דלמא משום שבאו בערב הרבה ולא היה לו שהות להקהילם ולומר להם דמדכתיב ביום הזה באו וגו' משמע בעצם היום הזה באו כלומר בעיצומו של יום שהוא קודם חצות או בחצות ועדיין היה לו שהות לומר להם את אשר יצוה ואף על גב דצריך הזה לג"ש דביום ר"ח עצמו באו מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו וצריכות שני הטעמים כבר כתב הרא"ם ז"ל כשעלה משה מעצמו לא עלה אלא בהשכמה וכשעלה ע"י קריאת הש"י עלה מיד שקראו אפי' בערב ואין להקשות אם כן מנ"ל לרש"י לומר דקרא ומשה עלה וגו' ביום שני היה שמא ביום ראשון בערב היה ועלה ע"י קריאת הש"י אותו דכתיב מיד אחריו ויקרא אליו ה' וגו' וקריאה זו לעלות היתה כמו שאכתוב בסמוך בע"ה דאם כן היה לו להקדים הקריאה קודם העלייה אבל מדהקדים העלייה ש"מ אחר שנתעורר משה מעצמו לעלות ובעודו בתחתית ההר מיד קרא לו ה' וגו' וכן כתב הרמב"ן ז"ל והתעוררותו מעצמו לעלות לא היה אלא בבוקר ולפיכך אמרו בגמרא אחר שהיה רצון הש"י לצוות לו פרשת כה תאמר וגו' למה לא קראו מיד ותרצו משום חולשא דאורחא כו' ומעתה אין מקום לקושיות הרג"א שכתב על הרא"ם ואמר ואין דברים אלו נכונים דכל עליות של משה היו באין ספק על פי הקב"ה כו' שאין הדבר כן שא"כ בכאן שהוא הקריאה הראשונה בסיני הוה לו להקדים אותה:
בא"ד כה תאמר בלשון רכה נ"ל דמלשון כה הוא דדייק ליה מדכתיב כה תאמר לבית יעקב פירושו כה כאשר אנכי מדבר עמך בפנים מאירות ושוחקות כן תאמר להם לנשים גם כן וזה בלי ספק שעם משה היה מדבר בפנים מאירות ושוחקות כדאיתא בכמה מדרשות בפרט במתן תורה ולאנשים כתיב ותגיד ביו"ד שהוא לשון גידין:
רש"י תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך פי' תשובה על דבר זה שמעתי מה שאמרת לי הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך דמשמע שכוונת הש"י היה לדבר עם משה מתוך עב הענן והם לא ישיגו ולא ישמעו כלום לא חתוך אותיות ולא קול הברה רק ע"י עב הענן ישיגו שידבר ה' עם משה על זה השיבו אין רצונינו לשמוע על זה האופן כי רצונינו לראות מלכינו ולשמוע מפיו בעצמו את הדברים ואין להקשות תשובה זו היכא רמיזה נ"ל שבתשובתם הראשונה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וגו' משמע מה שידבר ה' בעצמו עמנו נעשה ולא מה שתדבר אתה עמנו בשם ה' אלא שחזר אח"כ הש"י ואמר להם שידבר עם משה בעב הענן וע"י עב הענן ישיגו דבר מה ויאמינו במשה הוצרכו לפרש דבריהם יותר לומר שלא יסכימו בכך כי רצונם לראות את מלכם בעצמם והוא הדבר שדקדקו במה שהשיבו ראשונה כל אשר דבר ה' וגו' הוצרך משה לחזור ולומר תשובתם וכ"ת מ"מ למה לא כתב תשובה זו בפירוש כמו שעשה בכל שאר הדברים יש לומר מפני כבודן של ישראל שמ"מ לא לכבוד יהיה לישראל שיתריסו ויסרבו בדבר מן הדברים בימי מעמדת הנבחרים האלו:
רש"י והגבלת וגו' לאמור הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן ולהלן ואתה תזהירם על כך כתב הרא"ם וז"ל נ"ל שמה שהכריחו לפרש שמלת לאמור דבקה עם הגבול ולא עם משה הוא מפני שלא יתכן בלשון לומר והגבלת את העם סביב שתאמר השמרו כי הגבלת המקומות לחוד והאזהרה לחוד ומה שאמר ואתה הזהירם על כך ששם גם משה באזהרת השמרו כו' ואע"פ שאין בפסוק רמז על אזהרת משה שהרי כל המאמר הזה אינו כי אם על הגבול כו' עכ"ל ותרצו שם ואיני יודע מאי קושיא שאמר שאין בפסוק רמז על אזהרת משה דאם כן למאי הלכתא אמר לו והגבלת לשון נוכח למשה אם לא יאמר כן אלא על הגבול יאמר השמרו וגו' וגבול אתן לעם סביב לאמור השמרו וגו' מבעי ליה אלא כך אמר לו אתה תגביל את העם סביב לאמור כלומר למה שיאמר להם הגבול השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו גם אתה תזהירם על זה כי מפני שמלת לאמור וגו' אינו נופל על והגבלת כמו שכתב הרא"ם הוצרכו לדורשו שמורה על אחר שיאמר כן כאלו כתיב לאמר ר"ל לאותו שיאמר השמרו וגומר גם אתה תגבילם ותזהירם לאותו מאמר ותאמר להם כל הנגע בהר מות ימות וגו' שזה ודאי לא אמר הגבול כי הגבול לא אמר אלא השמרו וגו' עד בקצהו ואל תתמה כי כמו שדרשו במקום אחר מלת לאמור בדברים דרשו כאן לאמור כמו לאמור ור"ל לא תו שיאמר כלומר עם אותו שיאמר כן תאמר גם אתה כן כל הנוגע כו' ומה שאמר הרג"א דילפינן לי' דמדהוצרך הש"י לומר למשה שהגבול יזהיר אותם ש"מ שילמוד משה ק"ו אם הגבול מזהיר אותם כ"ש שיש לו להזהיר אותם על זה אני אומר עליו שעליו אמרו ז"ל אין מזהירין מן הדין כי מה טעם וסברא יש לק"ו הזה אינו אלא דברי חידות בעלמא דמה עניין זה לזה:
רש"י יירה מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה כו' פי' אפי' לדורות מדכתיב יסקל יורה לשון עתיד והכי תניא בהדיא בפ' נגמר הדין מניין שאף לדורות כן ת"ל סקול יסקל ופרש"י לשון עתיד ולא כתוב סקול סקל או ירה ירה ע"כ וה"ק הרג"א וז"ל ולא ידעתי להבין זה דודאי לשון עתיד הוא זה לומר כשיעשה מעשה זה יסקל ולא מצי למכתב לשון אחר עכ"ל ושכח הרב צרור את המדינים שהוא צווי והוא מקור ופירושו עליכם לאייב אותם כמו זכור שמור כמו שפרש"י שם ה"נ הכא אי הוי כתיב סקל סקל או ירה ירה הי' פירושו עליכם לסקול אותו ולירה אותם ואפי' אי לא כתיב אלא יסקל או ירה הוי דרשינן כך מדלא כתיב סקול ירה בלשון מקור כמו צרור את המדיני' ולא מריבוי דסקול יסקל וירה יירה דרשינן לה דריבוי דסקל וירה למילי אחריני דרשי לה בפר' נגמר הדין דהיינו להיכא שדחפוהו ולא מת שלא נאמר הואיל ויצא ידי דחייה נפטור אותו ת"ל סקול יסקל מ"מ כו' כמו שביאר הכל יפה הרא"ם ז"ל עיין בדבריו כי כולם ישרים ונכוחים למבין ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית פי' ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וא"ת אם כן מצינו מודעה רבה לאורייתא שאם יזמין הש"י ישראל לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם יש להם להשיב שקבלום באונס כבר תרצו בגמרא אעפ"כ הדור קבלוהו בימי אחשורוש כדכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר עכ"ל הרא"ם ואע"פ שדברי התלמוד באמת דברים תמוהים הם חדא שאם כן עד ימי אחשורוש למה נענשו בכמה עונשים על עברם את התורה שאין לומר כשקימו וקבלו בימי אחשורוש נתבטלו המודעת למפרע כי מאין להם כח לאותו הדור לבטל המודעת למפרע על כל הדורות שעברו ואפילו אם היה הדור הראשון שבטלו המודעת אחר כמה שנים ודאי לא היו מבטלים אלא שמהיום והלאה תהיה המודעה בטלה וקיבול המצות קיימים אבל שתהיה המודע' בטלה מעיקרה ויחולו כל העונשים למפרע על מה שעברו זה הוא דבר שאין הדעת סובלו דאטו בשופטני עסקינן ואם כן גם גלות בבל הוא שלא כדין יהיה כיון שהיו יכולין לטעון טענת אונס ומודעה רבה וכ"ת מ"מ הם לא טענו חלילה דקודשא בריך הוא יעביד דינא כו' שאם לא היו יודעין אותו הדור מאותו אונס הקב"ה שהוא דיין האמת היה לו להודיע ולטעון בעדם דהא מטעם זה טוענין ליורש ואם היו יודעים האונס ולא היו יודעים לטוענו ודאי בכגון דא פתח פיך לאלם הוא ועוד דהא בקימו וקבלו אין עיקר משמעו אלא שקבלו עליהם קריאת המגילה והיאך משמע שהוא כולל כל התורה כולה והנה דברים אלו אף על פי שהם כבשונו של עולם ואין לאיש כמוני עסק בנסתרות כאלו מכל מקו' אחוה אומד דעתי הקלישה ואומר ראשונה כי מגלות בבל נ"ל שאין כאן קושיא כלל ע"פ מאמרם ז"ל שאמרו דשבעים שנה של גלות בבל לא היה אלא כנגד שבעים שנות שמטות ויובלות שבטלו וכמו שכתב בפי' אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה אשר לא שבת' וגו' ושם פרש"י חשבון הע' שנה דודאי על זה לא שייך מודעה דאטו אם אחד יתן מתנה לחבירו ע"מ שאם יעשה לו דבר כך וכך תהיה מתנתו מתנה ואם לא יעשה יחזיר לו מתנתו והמקבל ימסור מודעה על התנאי אטו תהיה מודעתו מודעה זה ודאי אי אפשר ואם כן ה"נ הש"י נתן להם הארץ ע"מ שישבתו בה שבת לה' שמטות ויובלות והם לא קיימו התנאי א"כ בדין היה לדיין האמת לומר תחזור לי מתנתי כי אין לכם בה חלק ונחלה ואתם תלכו בגולה לשבת בארץ איביכם ושם תהיו בהסתר פנים כי ודאי הכל דין אמת ואין שייך בה שום מודעה ועל שאר העונשים שנענשו קודם הגלות על עברם התורה נ"ל דודאי לא היה להם לטעון שום טענת אונם דודאי קודשא בריך הוא לא עביד דינא בנא דינא וגלוי וידוע לפניו שבעודם במאמר הקדוש ההוא בעת שקיבלו התורה אחר שראו האש הגדול ההוא וכפיית ההר כגיגית עליהם וזה אין ספק שבשעה שהתחיל לדבר עמהם עשרת הדברות כבר חזר ההר למקומו וירד ה' עליו באש והם אמרו אל משה אחר כך דבר אתה עמנו ונשמעה ותרגומו ונקבל א"נ כשכרת משה ברית עם ישראל והשביעם על כך א"נ בהר גריזים ובהר עיבל או בימי יהושע שכרת עמם ברית ודאי בטלו המודעא ומה שאמרו בגמרא שבימי אחשורוש הדור קבלוה דכתוב קימו וקבלו ה"ק כיון שבימי אחשורוש ע"י נס אחר שראו וקימו וקבלו עליהם מצות קריאת המגילה הרי יש לנו גלוי דעת שע"י עשיית הקב"ה נס הדעת נותן שמקבלין המצות כמו שעשו בימי אחשורוש ולא אמרינן שנותנין הודאה על מה שעבר אבל לא יקבלו מצוה לעתיד ה"נ נאמר כשקבלו המצות במתן תורה ע"י הניסים שראו ביציאות מצרים וכמ"ש בפי' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' אעפ"י שיש להם טענות מודעות בכפיית הר כגיגית וראותם האש הגדולה מ"מ כשחזרו אחר כך לקבלה עליהם באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה שתרגומו ונקבל א"כ בכריתות הבריתו' השלש שהזכרנו ודאי קבלוהו עליהם ברצון טוב ובביטול כל מודעות כמו שעשו בימי אחשורוש קימו וקבלו ואי לאו קימו וקבלו כו' דאחשורוש היינו אומרים שכל מה שעשו אחרי כן אפי' בכריתת הבריתות היה בעל כרחם מאימת כפיית ההר כגיגית אלא שמקימו וקבלו דאחשורוש יש לנו גילוי דעת למפרע שדרך לקבל מצות ע"י ניסים ברצון טוב ומעכשיו ודאי ראויין היו לכל העונשים שבאו עליהם אחרי כן וזה נ"ל נכון בפשט דברי הגמרא ואשר הרחיב כאן הרג"א פיו בדברים סתומים הם כולם דברים מותרים שאין אנו צריכים להם ואין כאן מקומם:
רש"י יעננו בקול על דבר הקול פי' על דבר קולו של משה שהיה מתאוה וחפץ שישמעו כל ישראל קולו ולא יהיה קולו נמוך על זה ענהו ה' והגביר קולו ששמעו אותו כל ישראל: