רש"י שמעון ולוי אחים יששכר וזבולן כו' לא היו מדברים לפני אחיהם הגדולים ואין להקשות שמעון ולוי שהיו מדברים לפני ראובן אחיהם הגדול דשאני שמעון ולוי שהם מוחזקים בכח לעשות עצה יחד בלי ידיעת ראובן כמו שעשו גבי שכם אבל מן הסתם גבי שאר אחים אין לומר כן וכ"ת למה לא נתן רש"י גם כן זה הטעם דלא היו מדברים כו' גבי בני השפחות כבר כתבתי בפסוק א' בפ' בראשית שכן דרכו של רש"י כל זמן שיש לו טעמא אחרינא שהוא פשוט לו יותר הוא אומרו וגבי יששכר וזבולון שאין לו טעם אחר מוכרח הוא לומר טעם זה אף על גב דשייך בכולהו ומה שכתב כאן הרג"א וז"ל דאפשר לומר כיון שהיו מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים גם הם לא היו נוהגין בהם כבוד והיו מדברים בפניהם כי מכבדי אכבד עכ"ל אינו נכון כי חלילה לומר כן שהיתה בהם מדה רעה כזו וכבר אחז"ל כבד את אביך ואומר לרבות אחיך הגדול ע"כ שהרי הוקש כבוד אחיך הגדול לכבוד האב וכבוד אב אטו שאם האב יזלזל לבנו הותר בשביל זה לבן שלא לכבד את אביו חלילה ועוד שהרי כבר כתב הרא"ם בפרשת וישב שכל מה שהיו השבטי' עושין בדין היו עושין אלא שיוסף היה טועה ע"ש בדיבור ובשלשתן לקה וחלילה לנו לומר שגם בני השפחות היו טועין בטעות של יוסף ולעשות מעשה כזה נגד התורה שלא לכבד אחיהם הגדולים:

רש"י בסודם אל תבא נפשי וגו' אל יזכר שמי בדבר כו' אל יתייחד עמהם שמי כו' לא משום שהיה יעקב מקפיד בזה מפני שיהיה לו לגנאי אם היה זוכרין את שמו שם דהא ישמעאל בן אברהם ועשו בן יצחק אלא שהיה מקלל אותם שיהא להם דבר זה לגנאי במקום שיחשבו מעלתם לא יגרע מְעָלם שיזכר שם אביהם המיוחס עמהם מפני שהם אינם ראויים לכבוד זה ויהיה להם זה העניין לגנאי מחמת מעשיהם הרעים כאלו אינם בני אביהם שאינם הולכים בדרכיו הכשרים:

רש"י אסרי לגפן עירה ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל כו' וה"פ הפסוק לפי דעת רש"י אליבא דאונקלוס דמדאמר אונקלוס יסחר לקרתיה דמשמעו שהוא יסבב אותם להחזירם לירושלים משמע שהיו שם מתחלה כלומר לאחר שגלו משם יחזרו לשם ויהיו למ"ד דלגפן נוספת כמו למ"ד דלסיחון מלך האמורי דהלל הגדול וכן למ"ד דלשרקה ויהיה אסרי מלשון סיבוב שהרי בשני התרגומים הזכיר לשון סיבוב בתחלה אמר יסחר כו' ובתרגום שני אמר סחור סחור כו' ויחזור כל הפסוק הזה על מלת שילה שבפסוק הקודם לזה כלומר אותו השילה הנזכר שהוא המשיח יחזיר ישראל לירושלים ולמ"ד שהוסיף על מלת לקרתי שהוא תרגם של עירה היא לפרש העניין וכי עירה הוא מקור ולתרגום השני יהיה גפן רומז לצדיקים ויהיה פירושו שהצדיקים יהיו סביב לו ר"ל למשיח בעירו שהיא ירושלים ושרקה שהם עמו ישראל יבנה היכלו לתרגום הראשון ולתרגום השני יהיה פירושו ועמי ישראל יהיו רוכבים אתונת צחורות ללכת לבית מדרשו וללמוד ממנו את התורה ובחנם דחה הרג"א בכאן דברי רש"י ופי' הוא פי' דחוק מאוד על דברי אונקלוס שאינם נכונים כי ודאי דברי רש"י הם דברי אלקים חיים אך צ"ע מה עניין לשון אוסרי ללשון סיבוב ולא אדחקיה לרב הרג"א רק הלמ"ד דלגפן ולמ"ד דלשרקה ולא זכר הרב למ"ד דלסיחון וגו' כי לולי עלתה זכרונו לפניו לא היה נכנס לכל הדוחקים שכתב בפירושו לדברי אונקלוס גם מלת יסחר כו' ומלת סחור סחור השמיט הרב מפירושיו שהרי הם לשון סיבוב בתרגום ולא הזכירם הרב והזכיר תמיד לשון יאסור כמו שהוא כתוב בלשון הקודש ולכאורה נראה שלא היה כן דעת אונקלוס המתרגם נ"ל:

רש"י שפיפון וגו' ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף כו' כתב הרג"א וז"ל לא ידעתי למה נדחק שנקרא על שם שהוא נושף והרי שפיר מקרי כך על שהוא הולך על גחונו ושף בארץ והוא מלשון רז"ל עכ"ל ואני אומר שאינו קושיא כי וודאי היה יכול גם כן לפרשו כך והיה הלשון סובלו כאן אלא שמפרש לפי ענינו שכיון שבא יעקב לברכו ואם כן בכל לשון שנוכל לפרשו עניין של ברכה הוא טוב יותר ולפי פי' זה יהיה מלה זו ברכה שיהיה כנחש הנושף ומטיל ארס וממית כן יהיה שמשון ממית והורג אויביו על הדרך לנקום נקמת ישראל ויהיה הנושך עקבי סוס ברכה בפני עצמה שהרג אותם שעל הגג אבל אם היה מפרשו שף בארץ לא היה בו לשון ברכה שדימהו לנחש השף בארץ אדרבה היה לשון שפלות ולא היה כאן ברכה רק מה שסיים בהנושך עקבי סוס:

רש"י בנימן זאב יטרף וגו' ניבא על שיהיו עתידין כו' תימא לי שהרי כל מה שהתנבא עכשיו שגילה לשאר השבטים מיהודה ואילך היה הכל נבואות ברכות ושלוה להם ולא גלה להם עכשיו שום פורענות שיבא עליהם לבסוף חוץ מראובן ושמעון ולוי שמעשיהם גרמה להם ולמה גילה לבנימן שבן זקונים הוא לו ויצערנו לגלות לו עניין פילגש בגבעה ושהוא פורענות וכמעט אבד כל שבטו לולי השאיר מעט השארית ההוא כדי שלא ימחה שבט מישראל ח"ו ודוחק לומר שזה גם כן ברכתו וטובתו שהותר שבטו לבא בקהל שטוב לו שתיקתו מכל וכל ולא יגלה לו מזה כלום לכך נ"ל שאין זה מדברי רש"י ז"ל שאין זה דרכו ושום תלמיד הגיהו ועיקר הנבואה הזאת לפי דעת רש"י הוא על שאול ומרדכי כו' כמו שיפרש אחר כך וכן משמע בסמוך בלשון רש"י ז"ל שאמר לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימן חטיפתו של זאב כו' ואם יהיה חטיפת הזאב דבנימן חטיפה דפילגש בגבעה חלילה לו שיכלל כולם בזה העניין נ"ל:

רש"י ברך אותם יכול שלא כללן כולן בכל הברכות ת"ל ברך אותם ואין להקשות אם כן למה ברך זה באריה וזה בזאב כו' ולא אפכא שבא לגלות להם בברכותיו שזה השבט יהיה עיקר באותה מעלה של אותה הברכה אלא שעכשיו כוללם להודיע שגם כל שבט יהיה לו קצת מעלה מעין אותה מעלה וחשיבת שנתן לשבט שהזכיר בו הברכה ההיא:

סליק

פרשת ויחי. ויהי ה' לעזר כחי:

ויקיים ואשפוך רוחי. ברוב שיחי וכו':

ותם ספר בראשית. בעזרת עולם השית:

עוד יבנה שית בבא