רש"י ואת שבתותי תשמורו סמך שבת למורא אב לומר אעפ"י שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות אני ה' אלקיכם אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי ע"כ הקשה הרא"ם וז"ל וא"ת טעמא דכתב רחמנא אני ה' אלקיכם אחר סמיכת שבת למורא אב ואם הא לאו הכי ה"א דאתי עשה דכיבוד אב ואם ודחי עשה ולא תעשה דשבת מהי תיתי אי ממילה מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות אי מפסח מה לפסח שכן כרת כו' עד ועוד אדנילף ממילה ופסח ותמיד דדחי נילף ממקדש דלא דחי דתניא יכול יהא בנין ב"ה דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו כולכם חייבים בכבודי כו' עכ"ל ואני תמה על הרא"ם בקושיא זו מאי ק' לו דהא הוא עצמו מסיק לעיל בפרשת ויקהל דכל מקום שהקדים הכתוב מצוה אחת כדי להסמיך אליה מצוה אחרת אמרינן שהקדים את זו לומר שזו שהקדים היא עיקרית והאחרת שסמך עליה לא תהא דוחה אותה ומטעם זה הוצרך לכתוב מיעוטא דאך את שבתותי תשמורו למעט שמירת שבת ממלאכת המשכן שמע מיניה דאי לאו מיעוטא הוה אמינא מלאכת המשכן דוחה שבת אעפ"י שמלאכת המשכן עשה גרידה ושמירת שבת עשה ולא תעשה שיש בה סקילה ואין זה אלא מדאקדים שם מלאכת המשכן לשמירת שבת דאל"כ מהי תיתי לרבוייה דאצטריך קרא למעוטי אלא מדאקדים מלאכת המשכן כו' וא"כ גם בכאן דמה שהקשה וא"ת טעמא דכתב רחמנא אני ה' אלקיכם אחר סמיכת שבת למורא אב ואם הא לאו הכי ה"א דאתא עשה דכיבוד אב ואם ודחי עשה ולא תעשה דשבת מהי תיתי כו' אין כאן קושיא כלל דה"א דתיתי מדאקדים קרא מורא אב ואם לשבת ש"מ דמצות מורא אב ואם אלימא ליה ודוחה שבת לכך הוצרך לכתוב אחריו אני ה' אלקיכם לומר אתה ואביך חייבים בכבודי כו' והקדימה לשום דרשא אחריתי אתיא וכ"ת א"כ למאי הלכתא הוצרכו בגמ' לומר דה"א דכיבוד אב ואם חמיר משבת מטעם דהוקש כבודם לכבוד המקום כדתניא בפ"ק דקידושין נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך ונאמר ומקלל אביו ואמו מות ימות ונאמר איש כי יקלל את אלקיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום פי' וה"א דיבא עשה דכיבוד אב ואם ולדחי עשה ולא תעשה דשבת אע"ג דבעלמא לא דחי קמל"ן לא מטעם יחורא אני ה' אלקיכם לבדו אמרו כן רק משום דק' להו לא לכתוב לא וי"ו לא ה"א אמרו כן ר"ל לא לכתוב סמיכו' דשבת למורא אב ואם ולא לכתוב אני ה' אלקיכם ללמד דכבודי קודם וממילא הוה ידעינן דאין כיבוד אב ואם דוחה שבת דלא אתי עשה דכבוד ודחי עשה ולא תעשה דשבת דמהי תיתי ומשני ה"א הואיל והוקש כבודם לכבוד המקום משום הכי דוחה שבת לכך הוצרך כל הפסוק דאיש אמו ואביו תיראו ושבתותי תשמורו אני ה' אלקיכם ללמד שאין מורא אב ואם דוחה שבת אבל אחר שכתב סמיכות דאמו ואביו תיראו ושבתותי תשמורו לא קשיא אני ה' אלקיכם ללמד דכבודי קודם דאתה ואביך חייבים בכבודי למה לי דמהי תיתי כו' כמו שהקשה הרא"ם שהבאתי זה לא קשה כלל דודאי אחר שכתבה הסמיכות דמורא אב ואם לשבת והקדים מורא אב ואם לשום דרשא ה"א דכיבוד אב ואם דוחה שבת ג"כ מטעם דהקדימו לכך כתב אני ה' אלקיכם לומר כבודי קודם ולא צריכינן כאן בפסוק זה לטעם דהוקש כבודם כו' כי זהו פשוטו של כתוב נ"ל:

רש"י ובגד כלאים מניין לרבות הלבדים ת"ל שעטנז כו' לשון הרג"א הרמב"ן הקשה על רש"י דהא הלבדי' אין איסור להם מן התורה ונראה שמעולם לא כיון רש"י בהך ברייתא לומר שהלבדים איסורים מן התורה רק כך פי' הבריית' מניין לרבות הלבדים שיש בהן איסור דרבנן וקאמר שעטנז שועי טווי ונוז וכיון שהתורה אסרה שועי טווי ונוז והלבדים יש בהן חדא מלתא שהרי הם שועין לכך יש לגזור עליהן כו' עכ"ל ואח"כ בנה יסוד עצום על פירושו זה אבל אעפ"י שהוא פי' חריף אינו אמת דמה שייך לו' מניין לרבות על דבר שהוא דרבנן:

רש"י לא תקיפו פאת ראשכם זה המשוה צדעיו ונמצא הקף ראשו עגול כו' לשון הרג"א כתב הרא"ם שנקרא זה הקפת פאת הראש כי פאת הוא סוף עיקרי שער של הראש וסוף עיקרי השער הם של פדחתו ואחורי האזנים ומי שהוא משחית שער של הצדעים עד שסוף עיקרי השער שוים נקרא זה הקפת הראש א"כ לפי דעתו נקרא פאת הראש כל סוף עיקרי השער של כל הראש בעיגול ואין זה נכון כי פאת הראש לא יקרא רק הצדעים והם סוף הראש לפי שהצדעים מפני שבולטין שם מן הראש יקרא סוף הראש וקאמר לא תקיפו פאת ראשכם כלומר מה שמקיף פאת הראש לאחורי האזנים וצדעין עד סוף הראש היא שוה לשאר הראש זה קרא הקפה עכ"ל הרג"א ולא ידעתי על מה סמך שאמר על הרא"ם ז"ל ואינו נכון והוא פי' פירוש זר שאין לו ענין ולא משמעות בפסוק שאמר לא תקיפו פאת ראשכם דמשמע לפי דברי הרג"א דמה שהוא קורא פאה והם הצדעים הוא נוטל ומשחית אותם ואז נשאר הראש מוקף שוה ואין זה משמעות הפסוק דמשמע לשונו שהפאה היא המקפת הראש בעיגול על ידי מעשיו שמגלח ומשחית הצדעים ועוד לפי דברי הרג"א היה לו לומר לא תקיפו פאות ראשכם לשון רבים שהרי לפי דבריו הצדעים הם הנקראים פאות והרי שתי צדעים יש לאדם משא"כ לפי דברי הרא"ם שכל היקף הראש בסופו קרוי פאה וזה אינו אלא פאה אחת וזהו פאת הראש ועוד שהוצרך לסיים דבריו עד שסוף הראש היא שוה לשאר הראש זה יקרא הקפה עכ"ל וזה הפוך המובן מדבריו שהרי סוף הראש לפי דבריו הם הצדעים והיאך יאמר כשמשחית אותם היא שוה לשאר הראש שהרי היא נטולה ומושחתת ושערות שאר הראש קיימים אלא ע"כ מחוורתא כדברי הרא"ם:

רש"י את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אעפ"י שאני מזהירכם על המקדש את שבתותי תשמרו שאין בנין בה"מ דוחה שבת ע"כ גם בכאן האריך הרא"ם שלא לצורך דנ"ל דלא יליף רש"י זה וגם הברייתא דיבמות אלא מדאקדים שבת למקדש ש"מ דחמיר ואין בנין המקדש דוחה אותה דה"א כיון שב"ה צורך גבוה ידחה שבת קמ"ל דלא אבל אין לפרש דאסיפא דקרא סמיך דלא דחי שבת מדכתיב אחריו אני ה' כולכם חייבים בכבודי כדדרשינן לעיל גבי איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלקיכם כולכם חייבים בכבודי דלא דמי דהתם סיים אלקיכם משמע אלקי כולכם וכולכם חייבים בכבודי משמע אבל הכא אני ה' כתיב ולא סיים אלקיכם ומהיכן נשמע דכולכם חייבים בכבודי אין זה במשמעות אני ה' לבדו לכך נ"ל דודאי מדהקדים שבת למקדש ילפינן לה דלא דחי ואני ה' אתא לשום דרשא נ"ל:

סליק פרשת קדושים. בעזרת אלקים קדושים.