מ"א סק"ג ר"ס רל"ו בא לתרץ תירוץ למה שהוצרך בערבית לטעם אחר משום דאע"ג דגם בערבית צריך להסמיך גאולה לתפלה מ"מ להכריז מה שהוא צורך התפלה שרי כמ"ש בסי' רנ"ו:

ט"ז סק"ד שלא יהיה דבר מעורב פי' זה מזכיר וזה אינו מזכיר:

שם דלא כב"י כו' שאף שהצבור. כוונתו שהב"י מפרש שירושלמי הזה מיירי גם בצבו' ומזה נמשך לו שיש חילוק גם בצבור בין גשם לטל וחולק הט"ז ע"ז אלא דהירושלמי ביחיד מיירי אבל בצבור אין חילוק. ודע דדברי הב"י במקומן צ"ע קצת ואין להאריך:

מ"א סק"ב בלחש פי' אפילו מזכיר הש"ץ בתפלת לחש בקול רם לא מהני:

שם וכ"מ סעיף ג'. מדכתב דמפסיקין במנחה משום דא"א להכריז שלא יאמרו משיב הרוח ע"ש וק' יאמר הש"ץ בתפלת לחש בקול רם ורב להושיע: מכלכל חיים א"ו דזה לא מהני:

סק"ג משיב. באמת מבואר בב"י דאינם אומרים רק מוריד הטל וכן מבואר בש"ע מדכתב אם אמר משיב הרוח בימות החמה אין מחזירין אותו והוא מהש"ס הרי דלכתחלה לא. והמג"א נמשך אחר הב"ח שכ' כן וע"ש:

סק"ד שיהא לברכה. משום דאמרינן בש"ס דטל דברכה נעצר:

סק"ו קי"ז דבשאלה אם טעה יש מקום שאין מחזירין כגון ארץ אחת כולה וטעה יחיד כמבואר שם משא"כ בהזכרה מחזירין בכל גווני:

ט"ז סקי"ב ומסיק לא ידענא אי חתים. ר"ל אי חתים מקדש ישראל ור"ח כי בשבת וי"ט אם שכח בברכת המזון יעלה ויבא אומר ברוך שנתן כו' וחותם ברוך מקדש השבת וכן ביו"ט והטעם משום דבבהמ"ז חובה בשבת וי"ט דא"א דלא אכיל דחובה הוא לו לאכול ודין זה הוא לקמן סי' קפ"ח סעיף כ' סעיף ז' ושם יש חילוק בין לא פתח הטוב והמטיב ובין פתח ע"ש:

שם מביא ב"י דברי ר"י בזה דגם בעל הניסים וענינו כלומר ושם ודאי לא שייך פירושו של הלבוש וק"ל. ודע דמ"ש הט"ז מביא ב"י דברי ר"י כו' הוא ט"ס דאדרבא ר"י ס"ל דבעל הניסים וענינו כיון דאם לא אמרו אין מחזירין אותו אז תיכף שסיים הברכה אין לאומרו וכמו שהביא הט"ז בתחלה אלא צריך לגרום רבינו אלחנן דהכי ס"ל וכוותיה פסק הטור סי' רצ"ד דאפי' בהנך דאין מחזירין אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמרנה:

מ"א סקי"ב מצ"פ דהרי בשבת עיין כנסת יחזקאל:

ט"ז סקי"ג ר' יודא פליג שם. ועיין נודע ביהודה סי' כ"ו:

שם דלא מצינו בירושלמי פי' הירושלמי דנקט הל' יום לא הזכיר שאלה והגמ' דהזכיר שאלה הא לא הזכי' ל' יום אלא צ' פעמים:

סקי"ג תונבא. פי' שגעון: