Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ט"ז סק"א וגדול אינו מתבייש. דלשון זה מורה דדינא קאמר ולא רבותא לכן כתב דנראה דס"ל דתרתי בעינן:
(שם) תרתי שיעורי למה לי. כלומר בשלמא לרמב"ם וש"ע לקמן קתני רבותא אבל אהטור קשה דס"ל דתרתי בעינן ובאמת ע"כ תרוייהו חד שיעורא ותרתי למה לי. וע"ז תירץ דלא הוי ידעינן שיעורא דקטן דאפילו בן ט' אין אחד שוה לחבירו ובגדול לחוד נמי לא סגי דאינם שוים ולכן חד שיעורא לאו סימנא בעלמא הוא לכן צרפו שני שיעורים יחד ודברי פרי מגדים בזה תמוהים אצלי:
(שם) הם שלא בדקדוק ר"ל במה שהוצרך תרתי משום דהאי דאמר וגדול יוצא בו לאו שיעור' הוא אלא משום דהתחיל לומר טלית שהקטן מתכסה בו. ה"א דהקטן מתחייב בציצית לז"א וגדול יוצא בו דאין חיוב אלא בגדול אבל לא כלשון הטור שיהיה זה שיעור ומפרש הט"ז דברי רמ"א ג"כ על הכוונה זו ולא שפסק כהטור:
מ"א סק"א. על הסמ"ק. דכתב שיעור חינוך:
(סק"ב) הרמב"ם שיעור טלית. ר"ל בשלמא בגמרא דנקט טלית שהקטן מתכסה בו ה"א דהחיוב על הקטן לכך הוצרך לומר והגדול יוצא משא"כ הב"י דנקט שיעור כו' ש"מ דהחיוב על גדול רק דהשיעור היא בקטן:
(שם) והב"ח כתב הביא מב"ח ב' דברים חדא דביוצא בקבע א"צ שיעור כלל אע"ג דלקמן כתב המג"א דבטלה דעתו היינו בעראי ולא בקבע. שנית דתרתי בעינן דשיעורא דקטן לחוד לא מהני. ועל ב' דברים אלו הביא ראיה מגמרא מדאמר יוצא לשוק דאי כפי' החביב דקמ"ל דהחיוב על הגדול לימא בקצרה והגדול לובש א"ו דזה הוא ג"כ שיעור ומוכח דתרתי בעינן וגם דין הראשון מוכח מדאמר יוצא עראי משמע בהא בעינן תרתי אבל בקבע סגי לחוד וא"צ שיעור' דקטן ודע לפ"ז יש ללמד זכות על העם שאין בטלית שלהם שיעורא דקטן ומברכים משום דכיון דלגבי מי שיוצא בו בקבע הוי האי טלית בר חיובא דהא לא בטלה דעתו מש"ה מברכין אפילו אותן המתביישין לצאת בו אפילו עראי כמו נשים שמברכין על מ"ע שהז"ג כמה שכתב המ"א סי' י"ד סק"ה עמש"ש ותבין מיהו יש לחלק:
(שם) ובלבוש ואם הוא יוצא. היינו עראי אבל בקבע לא בטלה דעתו כמו שהביא תחלה בשם הב"ח: