Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 166
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ש"ע כ"ב אמה עיין שו"ת ח"צ סימן קכ"ח:
מ"א ססק"א סימן קע"ד. ע"ש סקי"ד:
שם רל"ה ס"ב. ע"ש סק"ו:
שם עסי' קס"ז ס"ה. ע"ש סקי"ד וכיון שהשטן מקטרג שהם בלא מצות טוב לחשוב בד"ת כן כתב רש"ל שם:
שם סק"ג ממקום למקום. פי' שער ניקנור לא נתקדש חלל השער ומעמד המצורע בחלל השער ואם כן הו"ל למקשן להקשות אפי' למ"ד שמיה ביאה שיסמוך בחלל השער סמוך לחלל העזרה ויכניסוהו לחלל העזרה וישחטהו סמוך לפתח ולא הוי הכנסה מרשות לרשות דהוי הכל רשות אחת אע"כ דהליכה ממקום למקום אפי' בחדר אחד הוי הפסק (ואין כוונתו הפסק ממש אלא ר"ל דלא הוי תיכף) ואם כן אפי' למ"ד לא שמיה ביאה דמשני דאתיא כר"י אין הטעם משום שהיה כדי הילוך כ"ב אמות אלא דההילוך עצמו אפילו מעט הוי הפסק אבל שהיה י"ל דאפילו כדי כ"ב אמות או יותר שפיר מיקרי תיכף. ועיין בט"ז לעיל סימן ח' סק"א הוכיח באמת מדברי התוס' אלו דהליכה עצמה אין מזיק כלום. דאל"כ אין הוכחת התו' כלום וכקושית המ"א כאן ע"ש. אבל המ"א כאן הוכיח דהליכה מזיק דאל"כ קשה לפי מה דס"ד וכו' ולכן הקשה דאין מקום להוכחת התוס' כיון דהליכה מועטת אפילו בחדר אחד הוי הפסק. ואל תקשה לך ממה שכתב המ"א בסימן ח' סקי"ז דבבית אחד הליכה ממקום למקום לא הוי הפסק וא"כ למ"ד שמיה ביאה צ"ל דחלל השער וחלל העזרה לא הוי רשות אחד ממילא למ"ד לא שמיה ביאה שפיר הוכיחו התוספות דהטעם משום שהיה ז"א דהמ"א בסי' ח' לענין ציצית כ"כ דשם א"צ תיכף ואין מזיק שם רק הפסק משא"כ במקום שצריך תיכף מזיק הליכה מועטת אפילו בבית אחד כן נ"ל כוונת המ"א ומה שנדחק הרב פ"מ בביאור דברי המ"א איני יודע טעמו:
שם וע' סי' ח' סי"ג. משם מחזיק קושייתו דהא חזינן שם דעכ"פ הליכה הוי הפסק ואף על גב דשם דוקא בבית אחר היינו משום דא"צ שם תיכף ודמי לסי' קע"ח משא"כ במקום דצריך תיכף וכמו שכתב באות הקודם:
שם אפילו מפינה לפינה. פי' דהא דמקילין מפינה לפינה בסי' קע"ח היינו דוקא בברכה אחרונה דמותר להפסיק אפילו בדיבור ואינו מזיק שם אלא שינוי מקום ומפינה לפינה לא חשיב שינוי מקום משא"כ אחר ברכה ראשונה אסור להפסיק כלל וצריך לעשו' תיכף כמבואר בסי' שאח"ז ס"ו וה"ה בשחיטה מ"ה הוי הליכה מועטת מפינה לפינה נמי הפסק (כמו דיבור בעלמא) לכך כתבו שם התוס' דכשהלך בין ברכת היין לשתייתו הוי הפסק ע"ש: