Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 179
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ש"ע ס"א הוי היסח הדעת. פי' לא הוי אלא היסח הדעת ואינו מזקיק רק לברכה ראשונה אבל נטל ידיו מזקיק גם לבהמ"ז והטעם עיין ט"ז:
ט"ז רסק"א לפירש"י ורשב"ם. משמע דהסוברים דהב ונברך אינו מזקיק רק לברכה ראשונה לא דמי לנט"י דבנט"י כ"ע מודו דמזקיק לבהמ"ז:
שם דאין הפסק בין מעשה וכו' דהיסח הדעת זוקק לברכה ראשונה אם רוצה לאכול לפי שכבר נסתלקה ברכה ראשונה כשהסיח דעתו מלאכול אבל אין היסח הדעת מזקיקו לבהמ"ז דמאי נ"מ אם יאכל פעם אחרת ויברך על ב' סעודות בהמ"ז דלא מצינו שיש חשש הפסק בין מעשה ולברכה אחרונה רק בין ברכה ראשונה למעשה חשו להפסק כגון בין נט"י לברכת המוציא אבל אחר אכילה כל זמן שאין רעב מאותה אכילה מצי לברך עכ"ל התוספות והרא"ש:
מ"א סק"א להפסיק בדיבור. דאע"ג דאמרינן תיכף לנט"י ברכה מ"מ דיבור בעלמא אינו מבטל התכיפה כ"כ הכ"מ והביא ראיה מסימן קפ"ג דלא נאסר בשיחה אלא משנטל הכוס בידו והשיבו המ"א מסי' קס"ה דמאן דמפרש תיכף לנט"י קאי גם בין נט"י להמוציא אסור להפסיק בשיחה כ"ש בין נט"י לבהמ"ז דחמיר וכ"כ הב"י בסימן זה:
שם כמ"ש שם ס"א. לא ידעתי מהו ואולי ט"ס הוא וכוונתו על מ"ש המ"א ר"ס קפ"א בשם רי"ו דמוזגין הכוס ואח"כ נוטלין לידים א"כ יצוייר שנותנו לו הכוס קודם נט"י משא"כ אי אמרינן דנוטלין קודם המזיגה אין מצוייר כלל דין זה וק"ל:
סק"ב ומ"ש פ' כיצד מברכין וכו'. לפרש"י דס"ל דהב לן מזקיק לבהמ"ז משום תיכף לכן אסור בשום עסק אבל לרא"ש דלא הוי רק היסח מותר בעסק אחר דלא שייך ביה תיכף רק כשנטל ידיו אמרינן תיכף אבל לענין לשתות נט"י והב לן שוים:
ט"ז סק"ב משא"כ בשתיה. ס"ד דהב"י דר"ל אם לא אכלו רק שתו ואמרו הב היו סילוק ואסורים בשתיה בלי ברכה אבל אם אכלו ואמרו הב לא הוי סילוק ומותרים באכילה ושתיה לכן הקשה מתלמידי דרב דמשמע דאכלו:
שם ודאי טפי מגריר גריר. ודינו כאכילה:
מ"א סק"ה דדינו כנט"י. פי' דאע"ג דכ' המ"א סק"ב דנט"י והב לן שוים לענין דא"צ בהמ"ז מ"מ נ"ל לענין להפסיק בשום עסק כמו שביארתי באות הקודם:
ט"ז סק"ד של האורח לענין הסילוק. דשם אמרינן דאף אם סלקו השולחן מהאורח וחישב שכבר נגמר הסעודה ונסתלק מ"מ א"צ לברך אם נותנים לו אח"כ משום דדעת האורח אינו דעת דסמיך אתכא דריש גלותא. ה"נ אף שהאורח חישב שיש כל מיני פירות לבה"כ ונחשב אצלו קרוב לודאי שיביאו עוד מ"מ אין דעת האורח חשוב דעת ועדיין צריך ביאור קצת ועיין:
מ"א סק"ו וכ"מ סי' ח' וסי' קע"ד ס"ה כצ"ל: