מג"א ביום השבת שחרית כן יש גירסא א' דדוקא בשבת ועיין בסידור הרב ז"ל ובחנם תמה על זה בחמד משה:

שם אבל איש אחד מהעולים לתורה:

שם פרשת האזינו שהיו קורים כל יום מהשבוע בסדר הזי"ו ל"ך:

שם להשלימו למחר. אבל בב' וה' אין מתורץ בזה דאע"ג דדעתו להשלימו בשבת אין זה נקרא השלמה דהא בשבת חוזר וקורא גם מה שקרא בב' וה' א"כ היא קריאה בפני עצמה. וע"ז כתב המג"א כו' ר"ל דשם משמע תירוץ על זה ע"פ סוד:

שם שהיו מחלקין הסדרות. ר"ל וזה אסור דהא אסור לסיים הסדרה שלא במקומה:

סק"א בזמן התלמוד. כדאיתא במגילה כ"א ע"ב וכיון דתקנה זו היה עדיין בימי התלמוד וכ"ש בימי הפוסקי' ואפ"ה כלם כתבו האי דינא דמוסיפין (דאלו מהתלמוד גופי' אין ראיה די"ל דמה דתנינן דמוסיפין היינו קודם התקנה לכן הביא מהפוסקים) ושוב כ' המג"א דמ"מ כיון שהרשב"ץ כ"כ ראוי לנהוג כך והפוסקים שכתבו דמוסיפין מיירי במקו' צורך כגון חתונה וכה"ג שיש חיובים הרבה:

ט"ז ססק"א דבזה אין שום חיוב מו הדין. ר"ל ולכן אף שמוסיף דרך משל עד עשרים שרי שיהי' כל הנוספים בסדרה ב' ולא יקרא בסדרה א' רק ג' וחצי מהרביע' שהוא קורא סוף סדרה א' ותחלת סדרה ב':

(הגה ס"א) אין המפטירין כו'. כלומר דלענין המפטיר סומכין וגם בכל יו"ט על האומרים דמותר להוסיף כמבואר במג"א ס"ק יו"ד:

מ"א סק"ה למנין שלשה. ר"ל בזמן שאין קורין רק ג' אינם עולים למנין וכן אפילו כשקורין זיין אין עולים אלא אחר שקראו שלשה הראשונים גדולים דוקא מפני שג' הראשונים הם עיקר הקרואים שא"א לעולם בפחות מג' והשאר הם תוספת:

סק"ו אינו יכול. והא דהקטן עולה היינו במקום שהש"ץ קורא אבל הוא עצמו לא יקרא דאין מוציא הצבור:

שם קוראין אותו. זה סותר לדברי המג"א סק"ה וצ"ל משום דחק התירו בזה משום עשה דוקדשתו:

שם אבל בלוי אני מסופק כנ"ל:

שם אם יקראו לכהן פעמים. נראה דס"ל אם אין שם לוי אם התירו שיהיה הוא גם במקום לוי. א"נ לענין מפטיר המבואר בסעיף ה' ואין הספר לפני:

שם עיין סימן קמ"ו ר"ל דמבואר שם דאף מי שכבר השלים הפרשה אסור לדבר בשעת הקריאה בדברי תורה ואין אסור זה אלא כמו מצות הקהל שהרי הוא כבר השלים וא"כ ה"ה לנשים:

סק"ח ועסי' קנ"א ס"ו דכתב שם שאסו' לכנס לביה"כ בראש מגולה ובגדול משתעי ושם נשאר הקושיא הא בלא"ה אסור ומש"ה תירץ דלעמוד שרי וקמ"ל דביה"כ לעמוד נמי אסור ולשון לכנוס לאו דוקא וק"ל:

מ"א ס"ק י"א שהשביעי ר"ל בד' פרשיות או שבת ר"ח שיש ב' ספרים ואותם הפרשיות הם חובה ליום כמו הסדרא או יותר לכן יקרא השביעי בספר השני כדי שיהי' חובת היום ממנין זיין הקרואים ואח"כ קורא המפטיר ג"כ בספר השני לכבוד התורה ואומר ההפטרה ומ"ש המג"א שהשביעי קורא למפטיר אין הכוונה שהוא עצמו יפטיר אלא ר"ל שהוא יקרא בספר תורה שניה הפרשה שקורא אח"כ המפטיר וכ"ה בב"י:

ט"ז סק"ג מ"מ אנו נוהגים. דברים אלו מבוארים היטב מדבריו בסי' תרפ"ה וס"ל שם שאף הקטן עצמו יכול לקרות הפרשה. אבל המג"א כאן סק"ו חולק אפילו בשאר שבתות וכ"ש בד' פרשיות אלא דמיירי שהש"ץ קורא ואפ"ה היש חולקין לא התירו לקרותו בד' פרשיות:

סק"ד בין ס"ת אחד לב'. דעת ר' ישעיה הוא מה שהבאתי באות ט"ו שהשביעי קורא חובת היום בס"ת ב' ואומרים קדיש וקורין המפטיר וא"כ במ"ש רמ"א אומרים קדיש קודם שעול' למפטיר אין ר' ישעיה חולק ולכן נרא' דמ"ש בט"ז לאפוקי מדעת ר' ישעיה הוא ט"ס וכצ"ל מדעת הראב"ד שהובא בב"י וע"ש שדעתו דבב' ס"ת אם יאמרו קדיש על הראשונ' חיישינן לפגמו של ספר שני שלא אמרו עליו קדיש לכן יאמר הקדיש אחר קריאת המפטיר:

מ"א ס"ק י"ד כמ"ש רמ"א ר"ל דרמ"א כ' אם יש אחרים שיודעים וכו' הרי שלא התירו אלא משום דוחק ואם כן כשרוצה הרב להפטיר אין לו לעלות לכתחלה לשלישי:

שם עסי' תקמ"ד זה אינו נמשך לדבריו הראשונים אלא על גוף הדין שבש"ע ע"ז מפלפל שם המג"א איך הדין כשמוציאין ב' ס"ת דאז יש איסור לאדם א' לעלות לב' ס"ת וע"ש:

ס"ק ט"ו אותה פרשה. שכבר קרא אפ"ה צריך לחזור ולברך:

ס"ק ט"ז ועמ"ש סימן רצ"ב ע"ש במג"א סק"ב:

שם דלא כהלבוש דברי הלבוש הובאו בט"ז סק"א ומ"ש שם הט"ז ונראה דהיינו כו' הם דברי עצמו לחלוק על הלבוש שכתב שחולקין בשוה ומשמעות דבריו שחמשה קורין פרשה א' וחמשה בפרשה ב' ופליג המג"א עליו דצריך א' לחבר שני הסדרות:

שם עיין סי' קמ"ד כצ"ל וקאי אמ"ש בש"ע יפטיר מי שעלה לשביעי וביאר המג"א שם דבס"ת אחרת אסור עיין שם:

ס"ק י"ז עססי' קל"ז דשם מבואר דהיכא דלא אפשר עולה למנין אפילו קרא זה מה שקרא זה וה"נ לא אפשר דאין לקרות פסוקים מסדרה השייכה לשבת אחר:

ש"ע ס"ז ודילג פסוק א' דין זה כפול לעיל סי' קל"ז:

מ"א ס"ק י"ח אינו חיוב פעם שנית קצת קשה ממה שכ' אח"כ בחתן אם רוצה שיזמרו אותו כו' וכן הקשה בא"ר:

שם עד שתלך לבה"כ ומ"מ נ"ל דאם כו' ופ' יום לנקבה הוא חיוב כצ"ל ור"ל אפילו היא חולה:

שם וצ"ע אם יש ב' מילות וכו'. קודם הילד ויולדת בשבת שהולכת כו' כצ"ל: