ט"ז רסק"א. בפ' ע"פ שבת קבעה כו' פי' מיד שחשיכה קבעה שבת נפשה לחייבו בקידוש וצריך להפסיק סעודתו:

שם כדי לפרוס מפה. טעם פריסת מפה בסי' רע"א במג"א:

מ"א סק"א עסי' רס"א ר"ל דשם מבואר מה נקרא ספק חשיכה ויותר נראה שהוא ט"ס וצ"ל עסי' רע"א ורומז לדבריו שבס"ק יו"ד ע"ש שכתב דברס"י רצ"ט משמע דאפי' בספק חשיכה צריך להפסיק וכוונתו שם כמ"ש המג"א כאן בסק"ג דמדכתב וי"א דה"מ וכו' משמע דבהא כ"ע מודו ולא פליגי אלא בודאי חשיכה אי מפסיק וע"ז כתב המג"א וכ"מ בגמרא דהבדלה קובעה כו' ר"ל לענין שאסור להתחיל וחולק המג"א על הט"ז בסק"א:

שם וכמ"ש סי' רע"א ס"ד כוונתו לדבריו שם בסק"ה דאם קיבל שבת מבע"י אסור ה"ה בהא שהתפלל ערבית:

שם עסי' רצ"ג דשם מבואר באיזה אופן מתפלל ערבית מבע"י:

סק"ב עסי' רע"א ס"ד ר"ל כי היכא שהביא בס"ק הקודם ראי' משם לענין דאסור להתחיל ה"נ מסברא י"ל דצריך אפי' להפסיק באמצע הסעוד' ע"י שהתפלל:

שם וכ' הבחיי הוא ענין בפ"ע לו' דאע"ג שכ' הש"ע א"צ להפסיק איסורא נמי איכא:

שם ומשמע בתוס'. הוא ענין בפ"ע לומר דדוקא בהתחיל לאכול מבע"י כלשון הש"ע:

שם וכ"מ סי' רע"א ס"ה בהגה. שהרי לא התיר שם שיאכל רק פרוסת המוציא ע"ש במג"א ס"ק י"ב:

שם הבדלה דאורייתא דבסי' רנ"ה מבואר בהתחיל באיסור לק"ש דערבית פוסק דהוא דאורייתא משא"כ בתפלה יש חילוק בין התחיל לאכול ובין נטל ידיו:

שם דהיינו ספק חשיכה ר"ל אע"ג דבסי' רל"ב מבואר לענין מנחה דאסור חצי שעה קודם בהבדלה אינו כך. והטעם דלא חיישינן דילמא אתי לאמשוכי וישכח מלהבדיל כמו דחיישינן בסי' רל"ב י"ל הואיל וזמן הבדלה ארוך כמבואר בסעיף י' לא חיישינן להא דהא חזינן הט"ז בסי' רל"ה סק"ג פסק לענין ק"ש של ערבית דאין איסור חצי שעה קודם הואיל וזמנה ארוך ואף דהמג"א שם שתק להמחבר דאסר חצי שעה קודם י"ל דשם אין זמנה רק בלילה משא"כ בהבדלה דזמנה עכ"פ כל יום א' וכה"ג מחלק המג"א בסי' תפ"ט סקי"א בין יש לו זמן כל הלילה ובין אם יש לו זמן גם כל יום שאחרי'. ועדיין ק"ק דשם כתב על סברא זו שצ"ע ועיין במג"א סי' תל"ב:

סק"ג וכ"מ בגמרא. ביאור דבריו כתבתי באות ג':

ט"ז סק"ג קשה. דע כי סעיף זה הוא מהרמב"ם ותחלה כתב שנים שהיו שותים ואמרו בואו ונקדש כו' הועתק בסי' רע"א ס"ה ואח"כ סיים אבל אם אמרו בואו ונבדיל כו' שהעתיק בסעיף זה ומשמע ליה להט"ז דכיון דבקידוש כתב דנאסר עליהם לשתות עד שיקדשו ובהבדלה לא כ' כך ש"מ דבהבדלה מותר להם לשתות לכן הקשה קושיא זו:

שם דזה מיירי בספק חשיכה וכדיעה ראשונה בסעיף א' דכתב הט"ז סק"א דלאותה דיעה מותר בספק חשיכה להתחיל:

שם שאפי' אמר בואו ר"ל דקמ"ל הרמב"ם דיש חילוק בזה בין קידוש להבדלה דבקידוש בספק חשיכה בלי אמירה מותר לשתות וע"י האמירה אסור לשתות דאפי' אם רוצה לשתות באיסור צריך לברך כמו שביאר הט"ז בסי' רע"א סק"ה בדעת הרמב"ם משא"כ בהבדלה אפי' אמר בואו ונבדיל מותר לשתות וגם א"צ לברך דהבדלה קיל מקידוש כמו שביאר הט"ז שם טעמא דהרמב"ם בזה ע"פ הש"ס ע"ש:

שם דאלו לודאי חשיכה אסור לשתות כו' כצ"ל. וזה לא קאי אקידוש כמובן אלא אדלעיל קאי שכתב דמיירי בספק חשיכה וס"ל להרמב"ם דלא הוי הפסק וסילוק ע"ז כתב דאלו לידאי חשיכה כו' וק"ל:

שם הוא הראב"ד דברי הראב"ד הובאו בט"ז סי' רע"א סק"ה ומפרש ליה הט"ז כאן דבואו ונבדיל נמי אוסר עליו לשתות ואם רוצה לשתות באיסור צריך לברך כמו קידוש להרמב"ם כך משמע להמעיין בדברי הט"ז כאן:

שם באכלו תחלה ומ"ש שהיו שותים משום דקמ"ל בבואו ונקדש אע"פ שכבר שתו וברכו בפה"ג צריך לחזור ולברך וק"ל:

שם גם בודאי חשיכה מיירי כאן. ק"ק הא הרמב"ם ע"כ מיירי בספק חשיכה לענין בואו ונקדש כמ"ש הט"ז סי' רע"א סק"ה בשם הכ"מ וי"ל דכוונת הט"ז דלענין בואו ונבדיל מיירי אפי' בודאי חשיכה וזה שכתב הט"ז מיירי כאן דייקא הנה כל זה הוא דרך הט"ז בביאור סעיף זה אבל המג"א חולק וכמו שאבאר:

מ"א סק"ד פי' בלא אכילה לא רצה לפרש כהט"ז דמיירי באכלו כי הב"י לא פי' כך וכמו שביאר בס"ק שאח"ז:

סק"ה אע"פ שאינם רשאים. הוקשה לו קושית הט"ז סק"ג כיון דמיירי בלא אכילה לכן פי' דמ"ש רמב"ם אע"פ שאינם רשאים גבי בואו ונקדש קאי גם לענין בואו ונבדיל:

שם כמ"ש סס"א. כוונתו למ"ש בסק"ג דאפי' בספק חשיכה אסור להתחיל ושלל בזה תירוץ הראשון שבט"ז סק"ג:

שם דקידוש חמור מהבדלה. דאע"ג דבין בקידוש בין בהבדלה אינם רשאים לשתות. מ"מ לענין לחזור ולברך מיקרי בקידוש היסח הדעת ולא בהבדלה וע"ש בב"י טעם החילוק:

שם כשיושבים ואוכלים. ומש"ה לא כתב הרמב"ם בהבדלה אע"פ שאינם רשאים משום דבאמת רשאים וקמ"ל דאפי' לברך אינו צריך ודיעה ב' פליג לענין ברכה אבל ושותים גרידא כיון שצריכים להפסיק מודה גם רמב"ם דהוי היסח הדעת וצריך לברך אם שותה באיסור כמו בסי' רפ"א ס"ה לענין קידוש:

שם לכ"ע בעי ברוכי כנ"ל:

שם אבל אין לומר דהיש מי שחולק כו' זה קאי לדברי הכ"מ דהיכא דצריך להפסיק כ"ע מודו דחוזר ומברך. א"כ י"ל דהיש מי שחולק הוא דיעה ב' של סעיף א' דבודאי חשיכה צריך להפסיק מש"ה צריך לברך אהא כתב דז"א דא"כ למה כתב ויש מי שחולק משמע דיעה יחידית ולא כתב ויש חולקין כמו בסעיף א' ותו דהא כל סעיף זה מיירי גם בספק חשיכה להמג"א בסק"א וס"ק ג' וא"כ ה"ל לבאר כאן דמיירי דוקא בודאי חשכה:

מ"א סק"ו מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתי' כו' כצ"ל. טעמא יהיב מהרי"ק למילתי' הובא בט"ז סק"ד:

שם ולכן יש ליזהר דאלו להב"ח א"כ ליזהר דהא באמצע סעודה ליכא פלוגתא משא"כ להמג"א:

ט"ז סק"ד. וליכא למימר דכיון דאבדיל הובא במג"א סק"ט ולדוגמא בעלמא כתבה הט"ז לומ' דכל מה שאדם עושה מעצמו בלי הכרח קיל טפי מכשאדם עשהו בהכרח וכמו שכ' בסי' רע"א אות יו"ד ע"ש:

מ"א סק"י וע"ש דלר"י מותר. ר' יוסי ס"ל דגם בקידוש באוכל מבע"י א"צ להפסיק אלא גומר סעודתו ומקדש וכתב ה' ר' ישעיה מטראנ"י דלדידי' מברך בהמ"ז ושותה מכוס של בהמ"ז. משא"כ לדידן דלא קיי"ל כר' יוסי לא יברך בהמ"ז דהא לא יוכל לשתות מהכוס של ברכת המזון עכ"ד ממילא דהבדלה דלכ"ע א"צ להפסיק הסעודה לכן כל מה ששייך להסעודה מותר קודם הבדלה לכן שותה כוס בהמ"ז דהא הוא שייך לסעודה:

שם ונ"ל דמי שאינו נזהר. דלדידיה אין כוס זה שייך לסעודה:

(הגה ס"ו) וג' לילות. משא"כ כשמתענ' ב' ימים מבדיל במוצאי יום ב' כמ"ש מג"א סק"ט בשם של"ה:

שם ולקבל אח"כ. אין הכוונה שיקבל תענית ממש דהא מיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים כמ"ש במג"א ואז א"צ קבלת תענית אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתיה שיתחיל התענית מעתה: מ"א סק"ה. ליתן לאחרים ר"ל שיבדיל בעצמו ואחרים ישתו:

סק"ט וכן הוא בהדיא בגמרא. דברי המג"א אין מסודרים ובלי ספק שיש ט"ס תיבת וכן הוא בגמ' עד תיבת ממש הוא בדרך הג"ה וצ"ל מסובב בב' חצאי לבנה ואח"כ צ"ל עמ"ש סי' תקנ"ו (ר"ל דשם ביאר דין זה דט"ב עד אלא בלילה ואח"כ צ"ו ומיירי שנדר כו עד וכדומה ובזה דבריו מסודרים:

שם ומיירי שנדר כתב כן דבסי' תקנ"ג סק"א ס"ל להמג"א דאם קיבל התענית במנחה אסור לאכול מיד לכן כתב דמיירי שנדר כו' ולא קיבל במנחה ולכן הולכין אחר לשון בני אדם:

שם דתפלה פשיטא. שרשאי להתפלל מבע"י ובהבדלה בעיא הוא והוא בברכות דף כ"ז:

שם דא"א ב' קדושות על כוס אחד היינו הך דסי' רע"א ס"ו:

שם אין אומרים שניהם על כוס א'. ולא פריך אלא לר' יוסי דס"ל שגומר סעודתו אף שחשיכה א"כ קאי בהמ"ז על מה שאכל בשבת:

שם שעושין בסעודת נשואין שאין מברכין בהמ"ז וברכת חתנים על כוס א' משום מצות חבילות והוא באה"ע סי' ס"ב ע"ש והוא מהתוספות בפסחים שם:

שם מקדש על הפת דאין מקדש על שכר כמ"ש בסי' ער"ב ס"ט וכיון דמקדש על פת צריך לאכול שלא יהיה הבדלה הפסק כיון שאין מבדילין על פת כמ"ש בסי' רע"א ס"ה בהגה:

שם כמ"ש סי' רצ"ו ס"ג. אע"ג דהתם דוקא באין לו אפי' שכר מיירי מ"מ הכא ג"כ הוי כאין לו אפי' שכר כיון דצריך לקדש וקידוש אינו על שכר אלא דוקא על פת וק"ל:

שם כמ"ש ס"ג. היינו מ"ש המ"א סק"ו דכשמבדיל אשכר באמצע הסעודה יש פלוגתא עליו ע"ש:

שם דאם טעה אינו מבדיל היינו בסעיף ו':

ט"ז סק"ו לדברי הש"ע דהיינו לדיעה ב' שהוא דעת כו' כצ"ל:

שם ויין קידוש כל מה שכ' הט"ז נתבאר בסי' קע"ד ס"ד ומ"ש בש"ע שם אם קבע כ' שם ט"ז סק"ט דלאו דוקא אלא ה"ה אקראי וע"ש:

מג"א ס"ק ט"ז והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת כצ"ל: