(ט"ז סק"א) לומר מ"ש כאן אוחזן. ר"ל מ"ש המחבר כאן ואם אוחזן בידו וכן מ"ש הב"י ואהא דאמרינן דתפילין בידו שרי בב"ה קבוע ר"ל בבגדו ובידו:

מ"א סק"ב. פי' ולכן. עיקר דברי רמ"א לתרץ מה דקשה אהמחבר כיון דלענין זה אין חילוק בין קבוע לעראי א"כ למה בקבוע כתב המחבר צד ההיתר מיושב וכן מ"ש רמ"א הואיל ואינו נפנה לגדולים קשה הרי גם בקבוע מיירי הכא שאינו נפנה לגדולים ואפ"ה אורחא להשתין מיושב הואיל והוא קבוע והכא אורחא מעומד הואיל והיא עראי וא"כ הול"ל הואיל שהוא עראי לזה תירץ המג"א דאגב אורחא רימז רמ"א (ג"ד) החילוק בין קבוע לעראי כשהם בראשו דבקבוע אסור אפי' להשתין משום דסתמא עושה צרכיו ותיבת מיושב שברמ"א כאלו כתב ומיושב וגבי עראי שכת' רמ"א הואיל כו' כאלו כתב והואיל ור"ל דלאו אורחא לפנות:

סק"ד עראי נמי צריך לחולצן ר"ל אם רוצה לחולצן צריך לחלוץ ברחוק ד"א ולא קשיא ליה להג"א עכשיו אלישנא דחולצן שכתב המחבר משום דמיירי שרוצה לחולצן ולא הקשה רק למה ד"א כיון דאין האיסור אלא משום השפשוף והוכיח מזה דקאי אקבוע ובסוף דבריו כתב דגם מלשון חולצן נמי מוכח משום דחולצן משמע דחייב לחלוץ או י"ל דמעיקרא הוי משמע ליה דלשון חולצן נוכל לפרש שמסלק מידו ונותנן ליד חבירו ובסוף כ' דחולצן לא משמע אלא שחולצן ממקום הנחתם וק"ל:

סק"ו דהא קאי אדלעיל כלומר סעיף זה קאי אסעיף א' לבאר דבה"כ דהתם היינו דוקא בלא חפיר':

שם בגמרא אדלעיל מיניה ר"ל כי הב"י הביא דברי רש"י אהא דאבעיא להו אי מותר ליכנס לבה"כ קבוע בתפילין שבראשו להשתין ובאמת רש"י לא כ"כ על האבעי' אלא אדלעיל מיניה דת"ר הנכנס לבה"כ קבוע חולצן ברחוק ד"א:

(שם) משום הכניסה. דגנאי שיכנס בהן בגלוי לבה"כ קבוע ואפילו אינו רוצה לעשות צרכיו:

שם לחלוץ אלא משום שרצה לעשות. כמבואר בש"ע סעיף ה' וע"ש בט"ז סק"ה שהביא דברי הב"י דהא קי"ל מה דמחלק בש"ס בין קבוע לעראי א"כ כ"ש בחפיר':

(שם) וליכא כל שכן. ע"כ הוא לשון הרשב"א ומ"ש כל שכן כו' הם דברי המג"א שמסיים קושייתו:

(שם) וגם אסור להשתין בו בתפילין כלל דברי המג"א להקשות תרתי חדא דרש"י אינו מחלק בחפיר' אלא לשיטתיה דס"ל דחולצן ד"א היינו מפני הכניסה ולא מפני עשיית צרכיו משא"כ להרא"ש והב"י דד' אמות הוא מחמת שרוצה לפנות ואפילו בעראי א"כ כ"ש בחפיר' ועתה מקשה קישיא שניה שזה שהבין הב"י בדברי רש"י דמותר להשתין בתפילין שבראשו כשהם בחפיר' זה אינו כלל אפילו לשיטת רש"י דהא סוף סוף כיון שהוא בה"כ קבוע יש חשש שיפנה בהם דזהו עיקר הטעם של איסור בה"כ קבוע ר"ס א':

ט"ז סק"ד ידי משם לקנח נצוצות ר"ל דבסעיף א' מיירי שתופס התפילין תוך ידו כשהם כרוכים בבגדו ואז יש חשש שיקנח ניצוצות והתפילין בידו וכאן מיירי שאינו תופסן תחת ידו אלא דוחקן בידו אל גופו באופן שאם יקח ידו משם יפלו התפילין מש"ה ל"ח:

מ"א סק"ט הואיל שהוא חייו. ויש סכנה לשהות עד שיחלוץ ותו דטרחא הוא לחלוץ הרבה פעמים ביום:

(שם) הכניסה כמ"ש ס"א. צריך להיות ס"ב והיינו במג"א סק"ו:

(שם) וכ"מ ס"ז וס"ח ר"ל דבסעי' ז' משמע דשלא לצורך פשיטא דאסור דמה"ט אסור בבה"כ שבבי' ומכ"ש שיכנוס בלי צורך ובס"ח התירו לגמור עמוד ראשון משום סכנה א"כ משמע דכל הנך שריותא הכל הוא משום שהוא חייו של אדם אבל שלא לצורך אין שום היתר:

סקי"א. לשמור בעצמו עכ"ל הביא הב"י מש"ס דכיון דהתירו חז"ל לאוחזן בימינו ובבגדו מצוה יותר שישמור הוא בעצמו ולא יתן לחבירו:

(שם) מעומד בקבוע וא"כ. היינו ע"פ מ"ש המג"א סק"ד דמיירי התם בקבוע דאלו בעראי מותר להשתין כשהם בראשו וא"כ א"צ לחלצן כלל וליתן לחבירו וזה שסיים המג"א ובב"ה עראי מותר להשתין כשהם בראשו ור"ל דלכן לא יצויר רק נותנן לחבירו אלא ברוצה להשתין מעומד בקבוע אבל מלשון הב"י שהביא המג"א שכתב ובנכנס לקבוע לא כתב רבינו כו' משמע דמפ' הך דלעיל דנותנן לחבירו בעראי ועיין ישוב דבריו בחידושי ר' ליב חנלש ז"ל:

ט"ז סק"ו בלא ניצוצות. ר"ל וניצוצית משפשף גם בימין ולמה מהני אוחזן בימין וזהו שסיים הט"ז דלהשתין מעומד חמיר כו' כי ניצוצות גם בימין משא"כ קינוח:

(ש"ע סעיף ו) גלולין בבגדו. ר"ל מה שהותר בסעיף הקודם לאוחזן בימינו בבגדו דוקא כשיש לו שהות להניחם עוד אח"כ לא הטריחוהו להניחם בכלי משא"כ באין שהות:

מ"א סקי"ב להשתין מיושב ר"ל מ"ש הש"ע בבה"כ קבוע ביאורו מיושב כמבואר ברמ"א סעיף א' דזהו הוא הקולא של קבוע ע"ש:

סקי"ד ואם נכנס כו' רבינו האי אוסר. היא ענין בפ"ע ולא אכיס קאי אלא מיירי בסתמא:

שם וא"כ לא קשה ממרחץ. ור"ל דלפ"ז מיושב קושית הש"ך שהביא המג"א סק"ט וכי גרע בה"כ ממרחץ שצריך לחלוץ התפילין ע"ש:

שם בכיסן שרי אף להרמב"ם. שהביא בש"ע סעיף הקודם ע"ש במג"א סק"ה:

(שם) משמע דכתבי הקודש שרי. עד תיבת משמע הוא כולו ל' הרמב"ם: סימן מד