ט"ז סק"א תענית לשעות כו'. ולדידי' מכ"ש כשלא אכל עדיין רק יאכל קודם צ"ה דמיקרי תענית לשעות אבל לתלמודנו דאמר והוא שלא אכל כל אותו יום ס"ל דתענית שעות לא מיקרי תענית אלא אם אינו אוכל כל היום כגון שהיה טרוד עד חצות ולא אכל ואח"כ נמלך להתענות עד הערב כמבואר בס"י זה מיקרי תענית שעות אע"פ שחצי יום הראשון לא היה לשם תענית מ"מ כיון שלא אכל מיחשב חצי היום תענית שעות אבל אם אכל הן בתחילת היום הן שאכל בסופו קודם צ"ה לא מיקרי אפי' תענית שעות לענין עננו כמבואר בסי"א:

שם צום תעניתנו יפה. דכל נוסח עננו יכול הוא לומר כיון דלא מיירי מענין תענית כלל ולא הוי הפסק כיון דקי"ל שואל אדם כל צרכיו בשומע תפלה משא"כ כשיזכיר תענית ובאמת לא מיחשב תענית הוי שקרן בתפלתו וממילא הו"ל נמי כהפסיק בתפלה:

מ"א ד"ה כ' הג"מ. ועסי' שפ"ז. ע"ש במ"א ס"ק י"ב י"ג לענין קונם כיוצא בענין זה ממש:

שם דבת"צ שפוסקים. כמו שנבאר בסי' תקע"ה ס"ג:

סק"א אבל קטנים. בסי' רצ"ג מבואר דקטנים כ"ש דמהני שאין נראין אלא בלילה ממש וט"ס כאן וצ"ל אבל גדולים לא מהני משום שהגדולים נראים אפי' ביום אם נראה למרום אבל קטנים לא בעינן וירצה אע"ג דבסי' רצ"ג נתבאר דלא יתפלל ערבית במו"ש עד שיראה ג' כוכבים קטנים משום דאין בקיאים להבחין בין גדולים לבינונים היינו דוקא לענין שבת אבל לענין תענית כאן לא מחמרינן ולא בעינן קטנים וסגי בבינונים:

סק"ב ע' ס"ב וססי' רמ"ט דמוכח משם דדוקא בעשי"ת שאינו מקבל התענית בתפלה א"צ להתענות עד צ"ה אבל היכא שקיבל התענית צריך להשלים וכן מוכח מססי' רמ"ט בקיבל תענית להתענות ע"ש יש מחלוקת הפוסקים אם צריך להשלים עד צ"ה או עד שיוצאים מביהכ"נ. אבל בחול כולי עלמא מודים דצריך להשלים עד צ"ה וכ"כ המ"א שם סק"ח ע"ש:

שם ואם אכל קודם. זה קאי אדלעיל שפיר' בשעת קבלה שלא להשלים דנוהגין להתפלל עננו היינו כשמתפלל מנחה קודם שאכל אבל אם כבר אכל ואח"כ מתפלל לא יאמר עננו דכבר אינו צום התענית והוי שקרן בתפלתו כ"כ בת"ה שם:

ט"ז סק"ב המתענים בכך וכו'. ר"ל דעכשיו נוהגים גם אותן שאין מתענים רק קצת ימים שלא לקבל תענית (ותיבת בכך ר"ל קצת ימים) מ"מ חשוב תענית כיון שכבר נהגו כך דעתם על המנהג וממילא שאין צריכים להשלים כמו המתענה כל עשי"ת דהוי כאילו פירש:

שם וקשה לי דאם. זהו ענין בפ"ע להקשות ע"פ תה"ד ותירץ שבכוונה אין מקבלים כדי שיהא צערא בעלמא והוי כאילו פירש שאין רוצה להשלים:

שם אפילו לדעת ת"ה. ר"ל אע"ג דאיהו מפרש שהם מקובלים ועומדים מ"מ ס"ל שאינם מקובלים רק לצער וכמ"ש בס"ק שאח"ז מש"ה א"צ להשלים:

סק"ג לצערא בעלמא. ותרתי לטיבותא בעינן כמו בעשי"ת שאין מקבלים התענית ג"כ אין כוונתו לצער אלהבא:

שם חל ט"ב בשבת וכו' הובא ברייתא זו לעיל סי' תקנ"ט במ"א סקי"א:

מ"א סק"ה משמע דוקא ר"ל אפילו בהנך דמקלינן לומר דמיקרי תענית אף שלא השלים מ"מ בעינן דוקא בכה"ג דהוי קצת כהשלמה משא"כ המתענין רק עד אחר חצות אין לומר עננו וכהי"א שהביא המ"א ססי' תקנ"ט סקי"ג ולא כהתשב"ץ שם שמקיל אפילו עד מנחה גדולה וכן משמע כאן בס"ג שכ' עד שישלימו הצבור תפלתם משמע דבפחות מזה אפי' פירש לא מהני ואינו תענית דכ"מ בסי"א מדכתב עד חצי היום ומשמע שרוצה לאכול אחר חצות הרי דאע"ג דאחר חצות כבר הוא מנחה גדולה מדינא מדרבנן עכ"פ חצי שעה אחר חצות הוי מנחה גדולה כמבואר לעיל סי' רצ"ג אפ"ה לא הוי תענית לענין עננו דאל"כ הול"ל דאם מתענה עוד חצי שעה אחר חצות יאמר עננו:

שם ועסי' תקנ"ב סי"א שהתירו הגאונים לאכול אחר מנחה וע"ש במ"א סוף הסי' ובמ"ש שם:

שם גבי חתן. היינו במה שהביא רמ"א כאן שיתפלל עננו קודם החופה ויכול לשתות מכוס של ברכה כ' הב"ח דאע"פ שלא התפלל ערבית יוכל לשתותו:

שם התם נמי לצעורי וכו'. ס"ד דהט"ז דהכי משני דלא כוונו רק לצעורי וכה"ג מיקרי תענית אע"פ שלא השלים כמו בעשי"ת משו"ה מקשה הט"ז דהא זהו תענית לשעבר. גם נכלל בדבריו עוד קושיא נהי דהוי לצעורי הא בעינן עוד אחד לטיבותא שאינו מקבל התענית משא"כ בט"ב מקובל ועומד שהוא תענית צבור וכה"ג הוי כקיבלו כמ"ש הט"ז סק"ב ותירוצו שם לא שייך בהא וק"ל:

שם צער לחוד כו'. בתיבת לחוד רומז תירוץ על קושיא השניה שכתבתי וק"ל:

שם בטלה מגילת תענית וכו' וא"כ אע"פ שי"ט שלו הי' לו להתענות:

שם אבל קבלת צער תירוץ זה שמתרץ הט"ז על קושית התוס' תמוה מאוד ופמ"ג וחמד משה הניחו בצ"ע ובתשוב' ביארתי דברי הט"ז על נכון וכאן אין המקום להאריך:

מא סק"י יחיד שמקבל באמת אע"פ שלא קיבל צריך להשלים בכה"ג דהא תרתי לטיבותא בעינן שלא קיבל התענית ושיהיה על עתיד ומ"ש המ"א שמקבל עליו תענית כו' ר"ל שרוצה להתענות. וכן מ"ש המ"א תחלה אלא קיבל ע"ע לצער עם הצבור ג"כ כוונתו שרצה לצער דודאי ראב"צ לא קיבל תענית חדש דט"ב א"צ קבלה ותו דהא לא לשם תעני' כלל התענ' רק לצעורי בעלמא כמבואר בט"ז סק"ג:

סק"ח משא"כ בח"מ סי' רי"ב לענין צדקה ונדר דפליג כצ"ל: