ט"ז סק"א ורב האי כ' וכו' לא מחמת מנהג אנו עושין אלא מדאמרינן בש"ס כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר מכי מסיים ש"ץ תקיעות ביבנה לא שמע אייש קל אודנא מקל תקיעותא למדנו כו':

שם על יו"ט שחל בשבת וכו'. אמת דכך הוא בפרש"י ותוס' דר' יצחק קאי ביום טוב שחל בשבת אבל קשה דהט"ז כ' בהדיא בסק"ב דלרב האי לא מיירי רב יצחק בשבת דבשבת ודאי לא הותרתקיעות רשות ע"ש ונ"ל להגיה בט"ז כאן וכן צ"ל והך דר' יצחק לא קאי על יום טוב שחל בשבת:

שם ומ"ש כאן רמ"א וכו'. זהו ענין בפ"ע וכוונתו לומר דהמנהג של רמ"א ז"ל יש לו מקום אבל התרועה שכ' רב עמרם לערבב השטן איני יודע לישב דלא נמצא לזה סמך בש"ס כלל והרב פמ"ג שגה בזה ע"ש:

סק"ב והא דאמרינן וכו'. דברי התוס' הם בדף ל' אהא דאמרינן בש"ס דביבנה בפני ב"ד היו תוקעין בשבת של ר"ה שלא בפני ב"ד לא ואהא כתבו דברים אלו והרב פמ"ג שהגיה כאן בדברי הט"ז לא ידעתי כוונתו:

ט"ז שבאו לתקוע בפני ב"ד אותן שלא שמעו כצ"ל:

שם ביום טוב ולא בשבת וכו'. דאז יכולין לפרש כפשטיה דאפילו אותן שכבר יצאו י"ח היו תוקעין:

שם ובריש פרק בתרא. זהו עוד תירוץ אחר וכאלו כ' ועוד:

מ"א סק"ב וע' סי' תקי"ח וכו'. דמבואר שם בריש הסי' דאע"ג דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך היינו דוקא לצורך קצת ע"ש:

שם ע' סי' תק"ג וכו' ע"ש. במ"א סק"א דאף על גב דקי"ל דב' ימים טובים של ר"ה קדושה אחת הם וכיומא אריכת' דמייא הוא דוקא להחמיר ולא להקל:

שם מלתקוע בשבת שאינה של יום טוב וכו'. אבל בשבת של ר"ה מעכבין אותם שלא יסברו העולם שיש תקיעות שופר בר"ה שחל בשבת כ"כ המ"א:

שם אלא משום שבות והוא דוקא בשבת וכו'. משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר:

שם וזה אינו שייך ביום טוב גרידא וכו'. המחברים השיגו אהט"ז בהא דתוס' כ' בכמה דוכתי דתקיעה שבות הוא משום שמא יתקן כלי שיר כמוזכר במ"א סי' תקפ"ח סק"ד ולכן לא קשיא מלולב משום דשם ליכא שום גזירה וגם מה שהקשה הט"ז דאם כן אסור לטלטל השופר דומיא דשפוד כו' עד כמו שכתב רמ"א סימן תקפ"ח עכ"ל נלע"ד דלק"מ דאדרב' בי"ט גרידא הא כ' המ"א שם דהוקצה למצותו וא"כ ודאי אסור בטלטול כמו שכ' ברמ"א סי' תרצ"ח ס"ב ובשבת הוא דאיצטריך לאשמועינן בססי' תקפ"ח לרבותא דאע"ג דלא הוקצה למצותו וק"ל וכבר השיגו הח"צ סי' ל"ה ע"ש: