Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 608
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הגה ס"ב מוחין בידו וכו'. דהא ודאי אינם שוגגים ולא שייך לומר מוטב שיהיו שוגגין כ"כ בד"מ בשם הרא"ש:
שם ואם יודע. עד עכשיו בהכי מיירי דהא אם יש ספק שמא יקבלו צריך למחות אפי' בדבר שאינו מפורש בתורה כמ"ש המ"א סק"ח בשם הרא"ש ומוכח שם בהרא"ש דאפי' במידי דרבנן צריך למחות וא"כ לשון ואם יודע אינו מדוקדק כיון דעד עכשיו נמי בהכי מיירי. וצ"ל דה"פ דמעיקרא כ' דהיכא שיודע שאין דבריו נשמעים יש חילוק בין מפורש בתורה או לא ע"ז כ' ואם יודע כלומר עוד יש חילוק היכא שיודע שאין דבריו נשמעים בין רבים ליחיד משא"כ שיש ספק שמא ישמעו לו אין שום חילוק דלעולם צריך להוכיח:
שם אבל ביחיד וכו'. חילוק זה בין יחיד לרבים משמע לו דמיירי בדבר המפורש בתורה או שיודע שעושין במזיד דאז ליכא סברא דמוטב שיהיו שוגגים וצריך להוכיח ליחיד עד הכאה או קללה וקמ"ל דלרבים א"צ רק פ"א משא"כ בדבר שאינו מפורש בתורה ומכ"ש כשיודע שעושין בשוגג א"צ להוכיח כלל בין לרבים בין ליחיד דמוטב שיהיו שוגגים כנלע"ד. ולפ"ז לא יצדקו דברי המ"א סק"ג שכת' על דברי הרמ"א ודוקא שהחוט' שוגג ונ"ל דהמ"א לא כת' זאת דרך ביאור להרמ"א אלא שהעתיק לשון הסמ"ג שהסכים ג"כ לדברי הרמ"א דדוקא שהחוטא שוגג ויודע בבירור שלא ישמע לו אז מוטב שיהיו שוגגין משא"כ במזיד כגון דבר המפורש בתורה או דידעינן דעביד במזיד חייב להוכיחו עד שינזוף ומיירי ביחיד וכדברי הרמ"א ומה שהעתיק המ"א דברי הסמ"ק מפני דברים חדשים שיש בו שלא הוזכר ברמ"א וק"ל:
רמ"א ס"ב עד שיכנו וכו'. פלוגתא בש"ס עד היכן תוכח' חד אמר עד הכאה וח"א עד קללה ולכן כ' רמ"א בלשון מסופק ולא הכריע ועיין בשל"ה בריש ספרו מזה:
מ"א סק"ג אינו נענש כמותו וכו'. כ"כ משום דאמרינן בשבת דאמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא היו מקבלי' אמרה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי וקשה בלא"ה תיפוק ליה דהא היה שם ע"ז שהוא דבר המפורש בתורה ותירץ הסמ"ג דמכל מקום אין חייב מיתה על ביטול תוכחה וז"ש אינו נענש כמותו וק"ל:
סק"ד ואם קיבל עליו וכו' ר"ל שאמר בפיו שמקבל תענית יה"כ ע"ע מש"ה קודם פלג המנחה אין קבלתו קבלה אבל אם קיבל ע"ע שלא לאכול זה מהני אפילו בשאר ימות השנה אם קיבל עליו תענית מחצי היום ואילך כמ"ש בסי' תקס"ב סי"א:
סק"ז רגילים לאכול וכו'. ומסתמא אכלו תבשילין של חלב דודאי לא התענו עד סעודה המפסקת כיון דמצוה להרבות בסעודה וק"ל:
שם עד לילי הצום. ר"ל סעודה המפסקת ולא עד בכלל:
שם ממעשה דחייט וכו'. דאם היה נוהגין לאכול בשר גם בשחרית לא היה מזדרז כ"כ לקנות דגים אלא ודאי דלצורך סעודת שחרית קנהו שלא היו רגילים לאכיל בה בשר ממילא מסתמא אכלו מאכלי חלב: