מ"א סק"א עס"ב דשם ג"כ לא התירו רק בצמצום עד מקום שצריך דהיינו עד סוף קשרי אצבעותיו:

ט"ז סק"ב וכן שאר היום וכו'. הוא ל' הטור שם ור"ל אפי' שלא בשעת תפלה:

שם ולפמ"ש שם א"צ לכתוב כאן דין שפשוף כלל כצ"ל:

סק"ב להוציא נפשי' מפלוגתא. דלא בשעת תפלה אם לא קנח ושפשף יש מחלוקת הפוסקים אם מותר לרחוץ ידיו:

סק"ד עסס"ט. דהחולה רוחץ כדרכו אף על פי שאינו מסוכן:

סק"ז ססי' של"ט וכו'. ע"ש במ"א סקי"ג:

סק"ח בעובדא דמברו דחצדד וכו' ביומא דף ע"ז:

ש"ע ס"ט דאפילו הם חסרם. וכ"ש מלאים דיש לחוש שיתזו המים עליו:

במ"א סקי"א איסור רחיצה וכו'. ולמה הוצרך לגזור משום סחיטה:

שם כמו בסחיטה וכו'. שהוא אב מלאכה ובכמה דוכתי ראינו שגזרו חז"ל משום סחיטה בסי' ש"א וסי' ש"ב:

סקי"ב בכתובות וכו'. האריכו בזה המחברים ואין להאריך:

סקי"ג עס"ה דלדבר מצוה שרי רחיצה כשאינו לתענוג: