Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 639
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ט"ז סק"ו כדלעיל סימן קע"ד ורי"ג כצ"ל:
מ"א סק"ה ומשמע בהדיא. ר"ל דלית ביה ספיקא כלל וא"צ להחמיר שלא לשתות אלא תוך הסעודה:
ט"ז סק"ז ממ"ש הרא"ש וכו'. בסוכה דף כ"ו:
מ"א סק"י דמוכח התם. ביומא דף ע"ט דאיכא שם לישנא דפרי לא בעי סוכה והכי המסקנא שם ופירך עליו מהא דאמר רבי כשהיינו לומדים אצל ר"א בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה אכילת עראי אין אכילת קבע לא ומשני אכלנום כאכילת עראי דקבע דפרי כעראי דפת ע"כ ומשמע ליה להרא"ש ל' אכילת קבע היינו שהוא יותר מכביצה וגם קבע סעודתו עליהם ולא סגי במה שהוא יותר מכביצה לחוד:
שם ואשמעי' דקבע דידהו וכו'. ר"ל ואשמעינן הש"ס במסקנא דמשני באכילת עראי ר"ל דפרי אף יותר מכביצה וגם קבע דידהו אינו אלא כעראי דפת:
שם עראי דפרי ר"ל אפי' כביצה אלא שאכל דרך עראי שלא קבע סעודתו עליהם:
שם שיקבע סעודתו. דליכא למימר דמה שכתב הרא"ש קבע היינו שיעור קבע דהיינו כביצה ויותר דע"כ איך ס"ל לל"ק דפרי בעי סוכה אם כן היא שוה לפת וזה ודאי לא מסתבר:
שם ואי ס"ד וכו'. פריך שם אמ"ד כותבת הגסה שהיא שיעור אכילה ביוה"כ (כמוהו וכגרעינתה) הוי יותר מכביצה מהא דתנן מעשה והביא לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ואמרו העלום לסוכה שרצו להחמיר על עצמן דמדינא א"צ סוכה לפי שהיה פחות מכביצה ואי ס"ד דכותבת וגרעינותה יתירה מכביצה היאך מסתבר דשני כותבות בלא גרעיני שאכל ר"ג היא פחות מכביצה ואיך קאמר שרוצה להחמיר הא מדינא חייב בסוכה דהשתא סבר הש"ס דפרי בע' סוכה ע"ש ומזה מוכיח המ"א דמ"ד פרי בעי סוכה בקבע היינו בשיעור קבע שהיה כביצה ויותר ואפי' לא קבע עליהם דאל"כ לא פריך מידו:
שם פירות לא נ"מ וכו'. ר"ל דאפילו דנימא כך דמ"ד פרי בעי סוכה היינו אפי' לא קבע עליהם מ"מ הא קיי"ל כמ"ד פרי לא בעי סוכה ומשמע בגמ' דכל ענין מיירי אפי' הרבה וגם קבע רק נ"מ לענין תרגומא דתלי בקבע היינו שיעור קבע אפי' לא קבע עליהם:
סק"ז לישן שם. ר"ל דאין לו להחמיר דהא נקרא הדיוט כמ"ש ס"ז בהגה:
סק"ח דכהנים פטורים וכו'. דפטורים מסוכה משום שאין נזקקים לנשותיהם מחמת עבודה ומצו' סוכה איש ואשתו וע"ש ברש"י ותוס':
ט"ז סקי"א וקיי"ל לחומרא: לא מספיקא מחמרינין אלא דמסתברא דאין ג"ש לחצאין ומזה יליף הטור דחייב בכזית בסוכה ומש"ה די בכזית וגם יליף מיניה דאפי' ירדו גשמים משום דילפינן ממצה עוד אפשר דמה שמסיים הט"ז והיינו דסגי לוה בכזית ר"ל כיון דירדו גשמים לא מחייבינן אלא מילפותא דמצה א"כ ודאי די בכזית ביש גשמים ומש"ה אף באין גשמים די בכזית דלא מסתבר שיהיה חילוק בזה והמעיין יבחר:
מ"א סקי"א גם הקידוש דזמן בשעת הקידוש וכיון שלא יברך לישב בסוכה איך יאמר זמן:
מ"א סקט"ו עיין סי' ס"ג. ע"ש ס"א שכתב רמ"א ג"כ כזה מאחר שכבר שוכב וכו':
סקי"ז דאפי' נכנס לישב. ר"ל אע"ג שדעתו לישב שם עד עתה אוכל ויאכל שם וא"כ הוי ישיבה זו צורך אכילה אפ"ה אינו מברך עד שיאכל וזה הוא יותר רבותא מהך דהגהת סמ"ק שאינו אוכל כלל אלא יושב שעה אחד ויוצא ממנה:
שם אם ישן בטליתו וכו'. דכיון דהו' זמן ציצית לא חשוב הפסק:
שם לפי מ"ש בש"ע ססי' ח' וכו' צריך להגיה הב"ח כי הש"ע פסק שם דלדידן דלילה לאו זמן ציצית הוי הפסק והב"ח חולק עליו הובא שם במ"א:
שם ויכוין שלא יפטרנו בברכתו רק עד חצות כצ"ל:
שם ההליכה הוי הפסק וכו'. מדלא סיים אבל הכא לא היה דעתו בשעת הברכה על סוכת חבירו משמע דאפי' הוי בדעתו אפ"ה יברך בסוכת חבירו דהליכה הוי הפסק. מיהו לשיטתו אזיל דפסק כך ססי' ח' אבל הט"ז שם חולק ופסק דהליכה אינו הפסק ולדידי' אם היה בדעתו בשעת נטילה וברכה לילך לסוכת חבירו א"צ לברך שם וכן ראיתי נוהגין וספק ברכה להקל:
שם שגם הישיבה מן המצוה וכו' ואע"ג דקבעו כר"ת שאין מברך רק על האכילה וזה כבר גמר אכילתו ובירך בהמ"ז ס"ל להמ"א דהישיבה שאחר האכילה מיחשב' כאכילה וסמך על סברא זו כיון דמעיקר הדין מברך על כל פעם שנכנס בה עיין ט"ז סקי"ט לכן אף שנהגו כר"ת דעיקר הקביעות היא האכילה היינו דמאכילה ואילך כל זמן שיושב הוי הכל קביעות אחד ומ"מ כל שעדיין לא בירך בהמ"ז יברך ויאכל מעט: