מ"א ד"ה ואם עשויה וכו'. ר"ל דבהרמ"א מבואר דבליל ב' אומר זמן תחלה משום דלא קאי הזמן אסוכה מש"ה אף בליל א' אם היתה עשויה ועומדת אין שייך שהחיינו על סוכה אומר זמן תחלה אבל תימא דאיפכא הוי דהא אמרי' בסוכה דמ"ו דכשעושה סוכה מברך זמן ושוב א"צ לברך כשנכנס בה ואם היא עשויה ועומדת מברך שהחיינו כשנכנס בה ע"ש ובפ' החליל דפליגי רב יהודה ורבב"ח הובא בט"ז סק"א פירש"י דפליגי אם היה סוכה עשויה ועומדת דאז בשעת הכניסה מברך זמן וגם לישב בסוכה פליגי הי קדים עכ"ל הרי להיפך ומדברי הב"ח ומ"א דבעשויה ועומדת אז סוכה ואח"כ זמן דהזמן קאי על קיום המצות סוכה שמקיים בכניסתה אבל באינה עשויה ועומדת אז בירך בשעת עשיה וא"צ לברך זמן על סוכה ואינו אומר זמן רק על הקידוש כמו בשאר רגלים אז זמן ואח"כ סוכה. ובא"ר מגיה אם לא היתה הסוכה עשויה ועומדת דאז בירך זמן בשעת עשיה כדאמרן ועדיין תימה למה כתבו דין זה דאינו נ"מ אלא בזמן התנאים שהיה מברך זמן בשעת עשיית הסוכה אבל לדידן כבר איפסקא הלכתא כהרמ"א שאינו מברך בשעת עשייה אלא סומכין על זמן דקידוש א"כ אין חילוק בין עשויה ועומדת או לא וצ"ע עוד יש אריכות דברים בזה מתשובת הב"ח סימן קנ"ב שהבאתי בס"י ואין כאן מקומו:

ט"ז ולפי שבליל א' א"א לו לברך מיירי במקומו שאין י"ט אלא יום א':

שם מברך כל ז' וכו'. היא בסוכה דמ"ז ע"ב דזמן דרגל יש לו תשלומין כל ז':

ט"ז סק"ב ואם יאכל אח"כ אפי' שהה הרבה לא יברך שנית על הסוכה כצ"ל: