הג"ה ס"ד שלא יקדישנו וכו'. קמ"ל אע"פ שאין לו רשות להקדישו מיקרי שלו:

מ"א סק"ב אבל הגימור אינו מלאכה אלא הכיבוי והבערה עכ"ל כצ"ל:

שם פי' דהא דאמרי' בביצה דכ"ג גבי פלוגתא דמוגמר אמר שם דלעשן פירות בעשן בשמים לקלוט הריח רב אוסר דלא מיקרי אוכל נפש משום דאינו שוה לכל נפש אלא לאיסטניס ואית בי' אב מלאכה מכבה ומבעיר דמתחלה מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהם ואח"כ מבעירן ואמר רב יהודה דדוקא ע"ג גחלת אסור אבל ע"ג חרס מלובן מותר. פירש"י דכיבוי ליכא והבערה הוא כלאחר יד ע"י שינוי וליכא אסורא דאורייתא והתוס' פירשו דס"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו'. ורבה אמר ע"ג חרס נמי אסור משום דמוליד ריחא בחרס ע"כ. וזה אינו מתכוין להוליד ריח בחרס ואפ"ה אסור משום פסיק רישא:

שם דהא עושה לצורך אוכל נפש וכו'. אין ל' זה מדוקדק דהא אינו שוה לכל נפש וכמ"ש תחלה אלא הול"ל שהוא כלאחר יד או כפי' התו':

שם מותר ליתנו בי"ט. כ"כ המ"א ססי' תקי"א ע"ש:

סק"ג למכור האתרוג שרי וכו' ר"ל לאשתו ליתן לא' מאוהביו במתנה:

שם וא"כ ה"נ נימא הכי וכו'. ע' עצי ארזים סי' כ"ח סק"ח:

שם באתרוג אם השאילו. ע' מ"א סי' תרמ"ט סק"ד:

סק"ד ע"מ שתחזירהו לי וכו' דל' לי משמע דבר הראוי לי וצריך לי דהיינו בזמן מצותו:

ש"ע ס"ו שלא יצא מידו וכו'. משמע דבה"ג לא זכה בו הקטן וקשה דא"כ אין הקטן יוצא כמ"ש המ"א סק"ח ואפשר מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך א"נ בלא הגיע לפעוטות ואביו אין לו אחר צריך לעשות כל וכל זה דוחק דהא יכול הוא לצאת בו תחלה וע':

מ"א סק"ח בו הקטן וכו'. דאל"כ יתננו באופן זה לקטן דאז א"צ הקטן לקנותו א"ו דגם בקטן אסור בכה"ג כמו בגדול בס"ג:

סק"י דאדעתא דהכי קנאוהו הוא דיבור בפ"ע מצויין בהג"ה: