ט"ז סק"א להרמב"ם וטור וכו' ר"ל דמשום קושיות אלו עשו חילוק בין ציבור ליחיד כדמסיק:

ט"ז סק"ב אפשר הוא כו'. ואפשר שישתמעו ב' קלי והיינו אם יהבו דעתייהו:

סק"ג במאי דמכשרינן בספרים שלפנינו בב"י אין ראיה זו על ענין שלם אלא על דין שבתחלת ההג"ה דהיינו לחלק בין אמצעה לתחלתה וסופה:

שם אמאי דאמרי' היה כותבה וכו'. שהיה כותבה ומתוך כך קוראה אם כיון לבו יצא והיינו שכותב פסוק וקורא מתוך הכתב אותו פסוק שני עד כל המגילה (כדי שלא יהיה קורא ע"פ) ואהא פריך הא צריך שיהיה כולה כתובה לפניו הרי דאפי' דיעבד פסול דאל"כ לא פריך כלום ואיך מכשרינן בדיעבד אם השמיט עד חציו וקראה ע"פ וע' מה שאכתוב במ"א סק"ה:

מ"א סק"ח דבדיעבד כשר וכו'. מתרץ קושית הט"ז בסק"ג דהנה הא דמחלקינן בהשמיט הסופר בדיעבד בין רובה לחצי' הוא מרומי' דשני ברייתות במגילה דף י"ח ומוקמינן הפוסלת ברוב' והמכשרת במקצתה ואהא דהי' כותבה שהבאתי בדברי הט"ז סק"ג פריך אי דכת' פסוקי פסוקי וקרי ליה מי יצא והא אמר רב חמא הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ומהא מוכיח הרשב"א דאם חסר מראשה עד איש יהודי פסולה וע"כ בדיעב' נמי פסול דאל"כ מאי פריך וע"ז הקשה ט"ז דהא בפסוקה פסוקה חסר רוב ותירץ המ"א דע"כ ידע הש"ס דרב חמא פוסל גם דיעבד דאל"כ מאי פריך דלמא רובא נמי כשר וכ"ת מרומי' דברייתות מוכח דפסול ה"ל להקשות מברייתא ומאי הביא דרב חמא אע"כ ידע דרב חמא פוסל דיעבד ופריך שפיר מרב חמא (ולא פריך מברייתות משום שהי' צריך להאריך ברומי' דידהו ובאוקימתא ופריך בקצרה מרב חמא) א"כ כיון דרב חמא פוסל דיעכ' מוכח דאפי' מיעוטא דהא מראשה עד איש יהודי מיעוט' הוא וק"ל:

ש"ע ס"ה אפי' שהה. מה שלא הגיה כאן רמ"א דאם הפסיק מחמת אונס חוזר לראש כדרך שהגיה בסי' ס"ה לענין ק"ש כדעת הרא"ש היינו משום דמגילה דרבנן ובדרבנן לא פסקינן כהרא"ש וכמו שכת' המ"א סימן תכ"ב בשם הד"מ שם לענין הלל ושם בד"מ כ' בהדיא כך לענין מגילה ע"ש:

הגה ס"י ואם כתובה ולו' מקצת המגילה בל' אחד ומקצתה בלשון אחרת:

סק"ה הנדלג וכו' דאז לא נשתנה הענין בשביל פסוק אחד שדלג:

סק"ח כמ"ש בסמוך היינו במ"א סק"ח:

סקט"ו שאלת אם צריך השומע לכוין וכו'. אע"ג שהמ"א מציין על צריך שיכוין לצאת י"ח רשב"א לא בזה מיירי אלא שיכוין בשמיעת כל תיבה ותיבה ומביא ראיה דא"צ כ"כ דקדוק דע"ה שאינם יודעים הלשון א"א להם לכוין כ"כ אלא כיון שמטה אזנו להקורא ואינו חושב מחשבות אחרות מסתמא שמע הכל וא"צ לכוין בכל תיבה בבירור אבל אם ודאי לו שלא שמע תיבה א' לא יצא ובס"ג לא מכשרינן בהשמיט אלא לענין שמועיל מה שקורא ע"פ זהו כלל כוונת המ"א כן נלע"ד וק"ל וע' ט"ז סימן שאח"ז סק"ב:

ט"ז סק"ח וכתבו התוס'. זה הדיבור של תוס' אינו במגילה אלא בתענית דף י"ב אהך דינא שהובא בט"ז סי' תקס"ד סק"א דבנים ולא נים מותר לאכול בלילה שלפני התענית ואין אסור אא"כ ישן כבר שינת קבע:

שם בין תחילת שינה לסוף שינה וכו'. דלדינא אין חילוק והתוספות לא אמרו אלא דבתענית ופסחים אין הפירוש כך וק"ל:

סקט"ז מיושב ישב וכו'. והוי כאילו דולג אותה תיבה ולא יצא כמבואר בס"ק הקודם:

סקכ"ד מסתפק בקטנים וכו' פי' מה דנרשם המראה מקום מהג"א ליתא דהג"א לא מיירי רק בקטנים אבל נשים הוא פלוגתא בטור:

סקכ"ה ברוב עם וכו'. פי' דהנס כבר נתפרסם וליכא רק משום ברוב עם

שם כל המצות וכו'. פירוש משום שרוב עם דאע"פ שיש מנין מבטלין ת"ת ועבודה לקרות בצבור משום ברוב עם (זולת ת"ת של רבים וכמו שביארתי בסי' תרפ"ז במ"א סק"ג בדיבור שני) היינו למצוה מן המובחר כיון דיש שהות לעשות המצוה אחר קריאת המגילה לכן ראוי לקיים ברוב עם אבל לטרוח לא מטרחיכן ליה:

בש"ע ס"ח צריך לחזור וכו' עיין כנ"י סי' י"ט: