(ט"ז סק"א) בשם ירושלמי. דלטעם כבודו של מת שייך נמי בה"ג שלא יאמרו שהמת קל בעיני האונן שהוא אוכל בשר ומ"ש הרא"ש דלא פלוג הוא לרווח' דמלתא ויש ליישב עוד. אבל לטעם שישא משאו לא שייך בכה"ג:

(סק"ב) זה דפסקינן דאין חייבים צריך להיות דאנן חייבים ור"ל דכתב שם דבזה"ז חייב חתן בק"ש משום דשם הפטור מחמת הכוונה והאידנ' בלאו הכי אין מכוונים:

(שם) אביו ומותר לכ"ע. פי' כיון שיש מתעסקים ושם הוא כבודו של מת מותר לשני הטעמים:

(מ"א סק"א) הבדלה. אמת דשם פסק בש"ע דיבדיל אחר הקבורה עד יום ג' וא"כ מביא המג"א ראיה לסתור אך כוונת המג"א משום דהב"י מביא פלוגתא שם בזה דהרא"ש וסייעתו ס"ל דפטור מהבדלה כיון דבשעת חובתו היה פטור ומביא ראיה מחגיגה דחיגר בראשון של הרגל ונתפשט ביום ב' פטור מן הראיה אע"פ דראיה נוהגת כל שבעה מ"מ כולהו תשלומין דראשון נינהו וכיון שהיה פטור ביום א' פטור לגמרי ה"נ בהבדלה ושאר פוסקים חולקים וטעמא משום דהכא אין תשלומין כלל אלא דחיוב דהבדלה נמשך מן מוצאי שבת עד יום ג' ולא בתורת תשלומין כלל דמה"ט מתפלל עד חצות אע"פ דבבוקר היה פטור משום דאין בזה תשלומין אלא דזמן תפלה נמשך מהבוקר עד חצות ומש"ה פסק שם בש"ע דמבדיל וכהנך פוסקים וס"ל למג"א דברכת השחר דמי לההוא דחיגר כיון דאמרינן בש"ס כי שמע קול תרנגול' כו' וכן בכולהו רק שכתבו הפוסקים הובא בש"ע סי' מ"ו דעכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני ע"ה נהגו לסדרם בבה"כ א"כ מיקרי תשלומין כיון דהחיוב חל על מעשה כגון קריאת התרנגול ומדינ' מיד כי שמע צריך לברך כנלע"ד כוונת המג"א וק"ל:

(סק"ג) דהא כתב הרב"י. ר"ל דאמ"ש הטור דחייב גם לעת ערב פי' הרב"י דכוונתו בשאר מצות דאי בק"ש ממ"נ כו' וא"כ אין מקום לדברי הב"ח:

(שם) במ"ש הכל קורין. והט"ז סק"ד כ' נ"ל כיון שיש עליו חיוב כו' מתרץ קושי' זו ומיושב קושי' הב"י וכוונת הטור גם על ק"ש: