Likutei Moharan, Part II
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם, וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת (קהלת א׳:י״ח): יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
Know! every Jew, even a great tzaddik, necessarily experiences some suffering every day. Moreover, the greater a person’s daat (unitive knowledge and awareness of God), the greater his suffering, as in “he who increases daat increases anguish” (Ecclesiastes 1:18).
וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַמְתָּקָה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַצַּעַר, חַס וְשָׁלוֹם, הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם.
The sweetening comes about through eating in holiness and with fear of Heaven. In other words, eating in holiness produces mitigation so that the suffering does not become overpowering, God forbid. It also prevents a devolution from the suffering devolving to the Other Side, God forbid—this being harsh judgment, God forbid.
וְעַל־יְדֵי־זֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהַמְתָּקָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת (שמות ד׳:י״א): מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה וּמֵשִׂים הַפֶּה לִבְחִינַת קוֹמַת אָדָם. כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל־חַי מַמָּשׁ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מֵשִׂים אֶת הַפֶּה לְאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
And through this, i.e., through eating in holiness, which brings about mitigation, the mouth assumes the aspect of human status, as in “Who makes a mouth into a man?” (Exodus 4:11)—i.e., it makes and gives the mouth human status. This is because anyone whose eating lacks holiness, God forbid, his mouth is literally an aspect of an animal. But when he eats in holiness, he makes the mouth human—the mouth assumes human status.
כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת (רות ב׳:י״ד): לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, (כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ז' אות י')) – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת (זבחים קב), שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבוות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם, (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).
The reason is that fear of God comes to a person mainly while eating, as in (Ruth 2:14), “at mealtime, ‘Come halom (over here)’” {as we have discussed elsewhere (above, in Likutey Moharan II, 7:10)}—halom is nothing other than Malkhut (Zevachim 102a), which conceptually corresponds to the fear of God, as our Sages stated: Were it not for the fear of malkhut (the government)… (Avot 3:2). It follows, that fear comes to a person while eating. {This is explained in the lesson “Vayehi Mikeitz – For He with Compassion will Lead Them,” that sustenance and livelihood are drawn mainly from Malkhut (Kingship), which corresponds to fear of God. Study there well.}
וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה הַבָּאָה לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹכֵל עִם יִרְאַת־שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מַכְנִיס אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, לְתוֹךְ הַפֶּה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם כַּנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֲזַי הַיִּרְאָה הַבָּאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּנַּ"ל, הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל, אֲזַי נִכְנָס בְּחִינַת הַיִּרְאָה מַלְכוּת בְּפִיו, וְנַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
Therefore, when a person eats in holiness and draws upon himself the fear of God that is accessible to him at the time of eating—i.e., he eats with fear of Heaven, in proper holiness and purity—he brings the concept of Malkhut /fear of God into the mouth. The mouth assumes human status, as in “Who makes a mouth into a man?” For when a person does not eat in holiness and with fear of Heaven, the fear accessible at the time of eating stands afar and does not enter into him. But when he eats in holiness and with fear of God—i.e., he draws upon himself the aforementioned holy fear—then the concept of fear/ Malkhut enters his mouth and his mouth assumes human status.
וּבִשְׂכַר זֶה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, וְעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם הַנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת (יחזקאל א׳:כ״ו): וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שֶׁבִּפְתִיחַת פִּיו הוּא בְּחִינַת אֲדֹנָי, בְּחִינַת שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, אֲזַי הוּא בְּגֶדֶר מְדַבֵּר, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ זוֹכֶה שֶׁנִּתְעַלֶּה הַפֶּה בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, כַּנַּ"ל:
In reward for this—that he eats in holiness and with fear of Heaven, and makes the mouth human—he merits an even greater ascent. From the aforementioned human status he is elevated to the aspect of Supernal Man, as in “and upon the Throne there was a form in appearance like a man on it from above” (Ezekiel 1:26). This refers to Supernal Man, the concept of the Shekhinah speaks from within his throat. It corresponds to “Adonoy (O God), open my lips” (Psalms 51:17), for with the opening of his mouth he is the aspect of Adonoy, of the Shekhinah speaks from within his throat. That is, when he makes the mouth human, he is in the category of “speaker,” for speech is the defining element of a human being. But afterwards he merits the mouth being elevated to the aspect of Supernal Man, the concept of the Shekhinah speaks from within his throat, as in “Adonoy, open my lips.”
וּמַה שֶּׁנִּמְתָּק הַצַּעַר עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה – כִּי דַּע, כִּי זֹאת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא צַעַר יוֹתֵר גָּדוֹל לְמִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת, בִּבְחִינַת: יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב, כַּנַּ"ל; וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה: מִפְּנֵי מָה יִהְיֶה כָּךְ, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף צַעַר, חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ דַּע, כִּי זֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' (תהילים קי״א:י׳), וְאִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה (אבות פ"ג), וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה חָכְמָה וָדַעַת, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל.
2. This that eating in holiness mitigates the suffering—know! this relates to the devolved suffering being greater for someone with daat, as in “he who increases daat increases anguish,” as mentioned above. On the face of it, this is perplexing: Why should it be so, that whoever increases daat increases suffering, God forbid? But know! this is the concept of the maabarta (passageway) of the tefilin, because “Fear of God is the beginning of wisdom” (Psalms 111:10), and where there is no fear of God, there is no wisdom (Avot 3:17). Therefore, whoever merits some wisdom and daat, also has fear of God pass over him, because each one depends on the other.
וְזֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת מֹחִין, וְהָרְצוּעָה הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כִּי רְצוּעָה בִּישָׁא הִיא יִרְאָה נְפוּלָה (הקדמת הזוהר דף יא:), וְכֵן הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת רְצוּעָה דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, הַיְנוּ שֶׁהָרְצוּעָה שֶׁהִיא הַיִּרְאָה, הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', כַּנַּ"ל.
This is the concept of the maabarta of tefilin. Tefilin signifies mochin (mentalities). The retzuah (strap) signifies fear of God. For an evil strap is fallen fear (Zohar, Introduction, p.11b), and holy fear is likewise a strap, [but] of holiness. Thus this is the concept of the strap which passes through the maabarta of tefilin—i.e., the strap/fear of God passes through the mentalities and the tefilin, because “Fear of God is the beginning of wisdom.”
וְעַל־כֵּן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁזּוֹכֶה בְּכָל יוֹם לִבְחִינַת מֹחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, בִּבְחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּמַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא לְכָל אֶחָד אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם. וְכָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל, כִּי הַצַּעַר נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַיִּרְאָה, וְהַיִּרְאָה הִיא כְּפִי הַמֹּחַ וְהַדַּעַת כַּנַּ"ל.
Therefore, every Jew who merits mochin /tefilin each day also has fear of God pass over him—the concept of the strap which passes through the passageway of tefilin. And from this some suffering devolves and comes to each person every day. And so whoever has greater daat experiences greater suffering. This is because the suffering devolves from fear of God, and fear of God is commensurate with the intellect and daat .
וְיֵשׁ צַעַר שֶׁבָּא מִיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל יֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁבָּא הַצַּעַר מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, רְצוּעָה בִּישָׁא. וַאֲפִלּוּ בַּר יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ צַעַר מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם.
Thus although suffering is due to holy fear, its devolution, God forbid, results in the suffering being from the concept of fallen fears, the evil strap. Even a Jew, when he is lacking merit, God forbid, suffers from the evil strap, God forbid.
אֲבָל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁבָּאָה וְנִגֶּשֶׁת אֵלָיו אָז כַּנַּ"ל, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְתִּיק הַצַּעַר וְהַדִּין הַבָּא מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין וְנִמְתָּקִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם:
But by eating in holiness—that he eats in holiness and as he eats draws upon himself holy fear which approaches him and makes itself accessible then—through this he mitigates the suffering and judgment which stem from the evil strap, God forbid. This is because he draws upon himself holy fear, through which the fallen fears—which are the concept of the evil strap, God forbid—ascend and are mitigated.
וְזֶה בְּחִינַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:
- This is the meaning of the teaching of our Sages, of blessed memory.
רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם, וּבִקֵּשׁ לְבָלְעָהּ, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה (מגילה כו).
A retzuah (st rip) extended from the portion of Yehudah into the portion of Binyamin. That tzaddik anguished over it each day, and hoped to swallow it up. He was thus privileged to become ushpizkhan (ho st) to the Shekhinah (Megillah 26a) .
בִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין, תְּפִלִּין. כִּי בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין (ספרי פ' וזאת הברכה וברש"י שם, יומא יב, סוטה לז, זבחים נג, קיח), וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְכוּ'.
Binyamin represents daat, the concept of mochin /tefilin. This is because the Holy Temple was in the portion of Binyamin (Sifri, Vezot HaBerakhah 11, and Rashi there), and the Holy Temple corresponds to daat , as our Sages, of blessed memory, taught: For someone with daat, it is as if the Holy Temple was built in his day (Berakhot 33a). For daat and the Holy Temple are each positioned between two Divine Names.
יְהוּדָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה. וְזֶהוּ
Yehudah represents Malkhut, the concept of fear of God. This is:
רְצוּעָה – הַיְנוּ רְצוּעָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין.
retzuah (strip) — This alludes to the aforementioned retzuah (strap), which corresponds to fear of God, the strap of the tefilin.
שֶׁיּוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין – הַיְנוּ כִּי הָרְצוּעָה בָּאָה מִבְּחִינַת חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, מִבְּחִינַת יִרְאָה, וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, הַיְנוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלִּין מֹחִין, בִּבְחִינַת רְצוּעָה הָעוֹבֶרֶת בְּהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
it extends from the portion of Yehudah into the portion of Binyamin— That is, the retzuah (strip) comes from the concept of Yehudah’s portion, the concept of fear, and enters into Binyamin’s portion, i.e., into the tefilin/ mochin. This is the concept of the retzuah (strap) which passes through the maabarta of the tefilin, as mentioned above. And this is:
וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם – כִּי מִזֹּאת הָרְצוּעָה בָּא הַצַּעַר בְּכָל יוֹם לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט לְהַצַּדִּיק שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
That tzaddik was anguished over it each day— For from this strap suffering comes to each Jew every day, especially to the tzaddik, who has greater daat, as mentioned above. And this is:
וּבִקֵּשׁ לְבָלְעוֹ – הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצַּעַר הַבָּא מֵרְצוּעָה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל.
and hoped to swallow it up— That is, through eating he constantly hoped and sought to remedy and mitigate the suffering that comes from the aforementioned retzuah, as mentioned above.
וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה – הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַמְתִּיק הַצַּעַר עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם.
He was thus privileged to become ushpizkhan to the Shekhinah— In other words, he merited mitigating the suffering by eating in holiness and with fear of Heaven, as mentioned above. Through this he became host to the Shekhinah—i.e., the mouth assumed human status.
וְזֶה בְּחִינַת אֻשְׁפִּיזָא, כִּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַסְיָן (עירובין נג:) כַּד הָוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה, הָוֵי אָמַר עַל אֻשְׁפִּיזָא: גְּבַר פּוּם דֵּין. הַיְנוּ: אִישׁ פִּי זֶה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׂם, וְזֶה בְּחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ פִּי זֶה, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת אִישׁ, בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
This is the meaning of ushpiza (“host”). For when Rabbi Yose bar Assyan would speak wittily, he would refer to an ushpiza (innkeeper) as a “man of this mouth” (Eruvin 53b)—i.e., ish pi zeh, as Rashi explains there. This is the concept of “Who makes a mouth into a man?”—that the mouth assumes human status, i.e., the concept of ish pi zeh; that the mouth becomes the concept of a man, of human status.
וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, כִּי עַל־יְדֵי הַהַמְתָּקָה הַנַּ"ל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַפֶּה בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, כַּנַּ"ל:
This is the meaning of “become ushpizkhan to the Shekhinah.” Through the aforementioned mitigation which results from eating in holiness, through which one merits making the mouth human, one afterwards merits the aspect of Supernal Man, the concept of the Shekhinah speaks from within his throat. This is the meaning of “become host to the Shekhinah”—he merited the concept of the Shekhinah speaks from within his throat, as mentioned above.