ה"ג בס"א בקיצור סדר תיקון:

שיהא מרובע ברבוע גמור ובאלכסון. כלומר לערך אמתא בריבוע אמתא ותרי תומשי באלכסונא ב"י סימן ל"ב:

אך שכתוב בשמושא רבא שיהא רבועו אצבעיים כו'. ועיין מה שכתבתי בשם התוס' לעיל סימן ה':

ה"ג בס"א להניח שני תפילין וחזינן בפרק המוצא תפילין דעם התיתורא והמעברתא יש מקום בראש להניח ב' תפילין הלכך נהגו:

ה"ג בס"א או חיה טהורה ואפילו מן נבילה:

ומימין הקורא. פי' העומד לנגדו טור סימן ל"ב:

ובאלו ג' פרשיות כתוב בהן ולטוטפת. כלומר ולפיכך כותבים אלו הפרשיות בתפילין ולא הוצרכתי לפ' זה אלא שראיתי להרב הב"י ס"ס ל"ו דשגגה יצאה מלפניו ז"ל כאילו רצה רבינו לומר שכתוב בהן ולטוטפות מלא וי"ו ומשום כך הגיה בלשון רבינו ע"ש ואינו ענין כלל כמבואר לכל מבין אלא שהוא ז"ל ראה כך כתוב ולא השגיח אהיכא קאי:

וצריך שיכתבם בימינו. דהכי הוה דרך כתיבה וכדאמר לעיל מה כתיבה בימין כו' ועי' מ"ש בשם רמ"י בד"ח הל' ס"ת סעיף כ"ב: ונמצא גרס בס"א:

לדבר השם. וכן העתיק הטור ובס"א לכבוד השם וגי' הספר יותר נכונה:

ויחזור ויקראנה קודם שיתננה בתוך ביתה. כדי שלא תתחלף לו פרשה בפרשה כ"כ סי' ל"ב בשם הר"י אכסנדרני: שיגרוד גרס: ה"ג

עד שיהא הכתב מיושר. ובס"א כדי שיכתוב מיושר ושוה:

וצריך שיניח חלק למעלה כו'. והיינו שיעורא דמלא אטבא דגבי מזוזה בהלכות מזוזה סימן ד' כ"כ ב"י סימן ל"ב ועיין בדברי חמודות:

ויעשה השטות שוות כו'. וז"ל ספר התרומה סימן ר"ה וצריך שיהיה כתיבת השיטין שוה באורך דאע"ג דגבי מזוזה שלש שתים ואחת שהולך ומקצר השיטין ואם עשה כמו שורה אחת גדולה ואחת קטנה הכל כשר שמא בתפילין אינו כן עכ"ל וז"ש שלש שתים ואחת נראה דלא דק ועיין בהלכות מזוזה סימן ג':

מלבד האחרונה. לפי שהיא סתומה בתורה:

ה"ג בס"א לעשות ראשונה של יד וידבר את היום יוצאים:

ממצרים וכן העתיק הטור סימן ל"ה אבל בס"א ה' ממצרים:

את בניכם גר' בס"א ורב אלפס ז"ל הביאו בהלכותיו וליתא בהל' שלפנינו:

ה"ג בס"א אמר רבא אלפא ביתא דאתוותא דתגים אתה מוצא בתפילין:

ה"ג בס"א ו"ס דהיבוסי ג' ג' תגי ש' דאשר ה' תגים י' דלי ג' תגים למ"ע:

ה"ג בס"א פ"ר דפטר ג' ג' תגי הז"ם דהזכרים ג' ג' תגי א"ך דישאלך ד' ד' תגי' ד' דיד ק' דהקשה ח' דלשלחנו כ"ה דידכה וגם הטור סימן ל"ו כך העתיק והב"י היה לפניו גי' שלפנינו אלא דאכתי ק' על הב"י דעל ט"ט דלטטפת דבסמוך כתב דרבינו דילגו והא ליתא בב' הנוסחאות:

ה"ג בס"א ט"ט דלטטפת נ' דנפשך:

היינו תגים גדולים. שהן כעין מקלות כ"כ בס' התרומה:

שאין לסמוך עליהם. כדפרישנא לעיל גרסי' בס"א:

בספרו. בפ"ב מהל' תפילין:

ה"ג ג' זיונין וק' של וקשרתם יש עליה ג' זיונין וטט"ף של ולטטפת:

הלכך טוב שיעשה כולן. ז"ל של רבינו ז"ל וכתב עליו הב"י סימן ל"ו וז"ל וא"ת היאך נמשך ממה שאין פסול בתוספת שהוא טוב שיעשה כולם שגם כן שלא יעשה לשום א' מהם הוא טוב מאחר שאין פסול בגרעון וי"ל דה"ק כיון שאין פסול בתוספת טוב שיעשה כולם ויקיים דברי האומרים לעשותם:

ה"ג בס"א הוציא מלא יוצאים חסר וי"ו וכ"ה בהרמב"ם והב"י שכתבד בספרים רבים כתוב הוציא מלא וי"ו היא גי' ספרינו ולא גי' ס"א: תורות גרס:

עיניך מלא בחזק חסר גרסי' בהרמב"ם:

לטוטפת חסר וי"ו שגיה גרס:

ואומר שגם הוא חסר שני ווי"ן. וכך סתם רבינו בריש הל' זה וכן מוכח שם לישנא דרבי ישמעאל בברייתא ותיובתא דהרמב"ם וצ"ע: ה"ג בס"א ותימה הוא לומר דכריכות:

ובירושלמי דפ"ק דמגילה גרסינן. והוא שם הלכה י"א:

וחוט התפירה יהא סובב משתי רוחות. וכתב ב"י שכ"כ הרמב"ם ושנ"ל שהם מפרשים כן על מה שאמרו בשמושא רבא על מספר התפירות בר מדעייל ונפיק ובמקומו לעיל כתבתי פ"א בשם ס"ה והמרדכי:

ואם נפסקה התפירה בג' מקומות צריך לתפור פעם אחרת. וכתוב בס"ה וסמ"ג דהיינו דאיתא בירושלמי פ"ד דמגילה ר' זעירא איפסק גידא דרצועתא שאל לרב הונא ורב קטינא ושרון ליה איפסק זמן תלינות ושריין ליה ולא מן אולפן פי' שלא היה מן הדין ובדוחק דכיון דהתפירה בשני מקומות גנאי הוא וסמ"ג כתב ואני קבלתי דברצועה שנתפרה בגידין קאי וס"ה כתב דנראה דבמקום גידא דרצועות גר' גידא דתפילתא ע"כ ועיין בד"ח סעיף קמ"ה:

שימדוד הרצועות כך העתיק הטור סימן ל"ב:

ה"ג בס"א ומתנדנדים ונפסדים ומתקלקלין ע"כ העבירו:

ה"ג בס"א בתפרן ובאלכסונן ובמנין התפירות ומכניס:

ה"ג בס"א כצורת יו"ד להשלים אותיות שד"י יש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו"ד ואורך הרצועה כדי שתגיע עד אצבע צרדא:

יהא שמיה רבא גר' בס"א ועיין בפרק מי שמתו סימן י"ט: