בצאת ישראל ממצרים. כי הנה בעם היוצאים היו שני בחינות שהיו ביניהם כשבט לוי ודומיהן שלא למדו ממעשיהם ולא נטמעו בהן. ואות מכונים בשם ישראל ובהם לא יתייחס היציאה רק מארץ מצרים ולא מהעם כי לא היו מתערבים בהם והיו בהם ג"כ אשר נטמעו בהם ולמדו ממעשיהם והם לא נקראים רק (בית יעקב) ולהם נתייחס היציאה (מעם לועז) כי מקודם היו מעורבבים ועם כל זה לא היו משוללי זכות היציאה כי לא היה ההתערבות גדול כי לא שינו שמם ולשונם כמ"ש חז"ל ולזה אמר מעם לועז אבל הם לא היו לועזים.

היתה יהודה לקדשו. פי' כי עוד זכות אחר היה להם זכות אמונה ובטחון. כי נחשון בן עמינדב קידש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו. ועי"ז זכה שיהיו (ישראל ממשלותיו) כי מאז זכה שישול זרעו של יהודה בישראל לעולם. ואומרו היתה לשון נקיבה רמז כי יהודה נמשך אחר הבור שניקר ממנו והיא תמר שג"כ קדשה שם שמים במה שלא גילתא למי הרתה עד הושלכה לאור.

הים ראה וינס. פי' הגם שהיה להם זכות מ"מ לקריעת הים לא היה זכותם כדאי רק הים ראה וינוס שע"י מה שראה נס ומה הוא הדבר שראה. לזה אמר

מה לך הים. וד' שאלות הם אל הים ולא הירדן. כי גם הוא נבקע כמו שארז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים כו'. וגם ההרים והגבעות מה לכם לרקוד בקריעת הים והשיבו על ראשון ראשון הים ענה (מלפני אדון חולי ארץ) ולא אמר חולי הים. הוא ע"פ מה שאמרו בב"ר על קרא דיקוו המים ותראה היבשה שמרמז למה שהתוה הקב"ה עם הים שיקרע והיה התנאי בהראות היבשה הנקראת ארץ לזה אמר חולי ארץ כי מאז שהתנה שיתראה הארץ סיבב זה ועל הירדן אמר (מלפני אלוה יעקב) והוא מאמרם ז"ל כי מאז עבר במקלו הירדן נשתעבד הירדן לקרוע לפני בניו.

ההופכי הצור אגם מים. כי אמרו חז"ל כי בעוברם בין הגזרים הוציא להם מים מתוקים מצורים שבקרקע הים וע"כ ההרים והגבעות השיבו ואמרו מה שרקדנו הוא כי אמרנו כי ההופכי הצור אגם מים הוא יתהפך ג"כ במדבר (חלמיש למעינו) ע"כ מאז רקדו ונזדעזעו ואין ספק כי על שר של הרים וגבעות ידבר. וכללות הענין נמשך אל מזמור שאחריו לא לנו. אשר הלא גם שיציאת ישראל והיות יהודה מלך היה בזכותם הלא קריעת ים סוף עשית רק למען כבוד שמך. כן גם עתה בגלות האחרון עשה למען שמך ולא לנו.