Maaseh Rokeach on Admission into the Sanctuary Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל כהן וכו' ואם עבר ונכנס לוקה. הקשה מרן ז"ל דבפי"ט מסנהדרין נראה מדברי רבינו שאינו לוקה אא"כ נכנס להיכל ע"כ. ולכאורה היה נראה דהתם דבר בקיצור וסמך למ"ש בפרקין ותדע עוד דכתב סמוך לו שתוי יין שנכנס לשם ובפ"א פסק רבינו דשתוי יין אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים וידוע דאזהרתו מיין ושכר אל תשת וכו' אך אם באנו לדייק דברי רבינו שכתב ואם עבר ונכנס לוקה אע"פ שלא עבד דהך אע"פ שלא עבד הוי שפת יתר אפשר דכוונת רבינו דאם נכנס בשעת עבודה אפי' מן המזבח ולפנים דהיינו מתחילת הל"ב אמות של המזבח לוקה אך שלא בשעת עבודה אינו מתחייב אלא מן ההיכל ולפנים וכן יש לכוין דברי רבינו בספר המצוות לאוין ס"ט שכתב שהזהיר כהן בעל מום מהכנס למקדש ר"ל המזבח ובין האולם והמזבח וההיכל וכו' ע"כ כלומר דהאי כדיניה והאי כדיניה ומכוון ג"כ למאי דתנן פ"ק דכלים בין האולם והמזבח מקודש מהם שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם כלומר בהחלט אפילו שלא בשעת עבודה והרב חיים אבולעפיה ז"ל בס' עץ החיים פרשת אמור חילק באופן אחר עיין עליו ועיין עוד להמל"מ ז"ל:
ג' מיני מומין הם וכו'. הקושי מבואר דהרי לא מנה אלא שנים וצריך להגיה ויש מומין שפוסלין האדם בלבד מלעבוד וכן הגיה המל"מ ז"ל מהמגדל עוז והיא משנה ערוכה פ"ז דבכורות יתר עליהן באדם וכו':
אע"פ שהוא לוקה וכו'. קשה טובא דבבכורות דף מ"ג משמע דאין בו אלא עשה משום דאינו שוה בזרע אהרן ואפשר דרבינו דייק מלישנא דגמרא שאמרו מאי איכא בין מומא לשאינו שוה בזרעו של אהרן ומתרץ איכא משום אחולי עבודה ממומא מחיל עבודה דכתיב מום בו ולא יחלל ושאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה ואם איתא דאין בו אלא עשה ומלקא לא לקי לישמועינן רבותא דבאית ביה מומא לקי ושאינו שוה לא לקי ומכיון דלא לקי מהיכא תיתי דמחיל עבודה עוד נראה להביא ראיה מההיא שאמרו שם דף מ' גבי אדם הוא דכתיב איש איש מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן וכו' והתם הוי מום גמור ללקות עליו וכמ"ש רבינו פ"ז הל' ז' והתוס' יו"ט הביאו המל"מ ז"ל תירץ דרבינו ס"ל דהאי אינו לאו הבא מכלל עשה עיי"ש:
אע"פ שנעשה טריפה עבודתו כשרה. צ"ל דבדיעבד קאמר דעבודתו כשרה אבל לכתחילה כיון שאינו שוה בזרעו של אהרן פשיטא דהרי הוא מוזהר בעשה לפחות בין אם נדמהו למומין המיוחדין באדם בין לאותם שהם מפני מראית העין כמ"ש בגמרא דבכורות דף מ"ג:
הכותי הרי הוא כבן נכר. נוסח אחר הערל ולמה שחייבו רבינו מלקות כבר נתעורר מרן הקדוש וקרוב לדבריו כתב הרדב"ז שנדפס מחדש סי' פ"ו עיי"ש:
עד שידירוהו בי"ד על דעת רבים. קשה טובא לכאורה דבגמרא אוקמוה למ"ד א"צ לפרט הנדר אבל למ"ד צריך לא בעינן על דעת רבים וידוע שהדין הוא שצריך לפרט כמ"ש רבינו פ"ו דהל' שבועות והרב ב"י יו"ד סימן רכ"ח סעיף י"ד וכן פסק פט"ז דה"א עיי"ש וכיון שכן לא בעינן על דעת רבים:
וכן אם היה מטמא למתים פסול. בדפוס מגדל עוז עבודתו פסולה. ומ"ש בספרי רבינו
עד שיקבל עליו בבי"דבדפוס מגדל עוז עד שיקבל עליו בנדר ונוסחא נכונה היא:
ודנין את הכהונה. כתב התוס' יו"ט ז"ל בסוף מדות ואת הלוים כדמוכח פ"ד דקדושין ע"כ ורבינו סתם הדברים ועיין בפ"ג דכלי המקדש שהזכיר דיני הלוים ולשכה זו היתה חציה בחול וחציה בקדש כמ"ש רבינו ספ"ה דבית הבחירה: