מנהגות רבות וכו'. דברי רבינו מבוארים בברכות דף מ"ו. ומ"ש

וגדול מיסב בראש וכו'. אף דבברייתא איתא דהיינו בשהם בשני מיטות רבינו לא חש לזה משום שכבר ידוע שמנהגם היה לאכול כל אחד על מיטה אחת וכדמוכח ממ"ש בהל' ג' עד שיביאו מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד וגם כבר כתב היו לו שלש מיטות וכו'.

ואם היו כולן בעלי הבית וכו'. כתב מרן ז"ל שכתב כן כדי ליישב הני תרי לישני דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי וכו' וכהתוס' ז"ל ע"כ נראה דלאו דוקא דחד לישנא הוא דקאמר ר"י משום רשב"י והאחד הוא מרב הונא אלא כתבו כן כדי ליישבם מצד הענין דאין סברא דכשיש אורח יברך הכל הבעל הבית ומההיא דרבי זירא ורבי אבהו נמי לא קאמר בש"ס שבירך רבי אבהו ומסתמא רבי זירא בירך אלא שמתחלה הוה קמסרהב ברבי אבהו משום דרך ארץ. תדע עוד דמייתי התם מאי מברך וכו' שהיא ברכת האורח ודו"ק.

אין הבוצע רשאי וכו'. שם דף מ' ומ"ש פת חרבה בחי"ת כצ"ל. ונראה דרבינו נייד מפירוש רש"י שפירש פת נקיה משום שא"כ יפטרו רוב העולם ממלח ובמדרש איתא הביאו הרב ב"י סי' קס"ז וז"ל כשישראל יושבים על השלחן וממתינים זה את זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם ע"כ ולכך פירש כפירוש שלישי שפירש הערוך דהיינו פת חרבה שאינו דבר רגיל ולדברי הטור שם עיין להרב ב"ח שם.

ואינו בוצע וכו'. מדאמרינן בברכות דף מ"ו בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה ושם דף ל"ט רבי זירא בצע אכולא שירותיה בשבת משמע דבחול לא ובירושלמי איתא שיעור בציעה אית דאמרי כזית ואית דאמרי פחות מכזית ב"י בשם הרוקח שם. ומ"ש ואינו בוצע וכו' סנהדרין דף ק"ב וכפירוש שני שפי' רש"י וכתבו ז"ל דבפת שלנו יש לחתוך הפרוסה מן הצד כדי שיחתוך למעלה ולמטה עיין להרב ב"י סימן קס"ז.

מצוה מן המובחר וכו'. כרבי יוחנן בברכות דף ט"ל והתוס' ז"ל כתבו דאפי' שלימה קיבר ופרוסות נקי מברך על השלימה וכן דעת הרא"ש והטור סי' קס"ח והוא מהירושלמי והרבינו יונה והכלבו פסקו לברך על הפרוסה שהיא נקיה כמ"ש הרב ב"י שם וסתמיות דברי רבינו נוטים לדעת התוספות והרא"ש וכו' וגם מדלא חילק אלא בפת שעורים וכו'. ודע דבתרומת הדשן סי' ל"ב כתב דכל זה דוקא כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול כי אם מאחד מהם זה הוא החשוב אצלו וממנו בוצע הגהה שם ועיין להרב ב"ח ז"ל.

בשבת ויו"ט וכו'. שם ובשבת דף קי"ז ומרן בשם הרי"ף כתב דמן לא היה יורד ביו"ט ולכך בעי לחם משנה גם ביו"ט ע"כ ונחלקו הפוסקים ז"ל אם יש לו לבצוע מהתחתון או מן העליון או משניהם יחד עיין להרב ב"י סי' עד"ר.

הבוצע וכו' אלא א"כ היה אבל. כתב מרן ז"ל באיכה רבתי ע"כ וכ"כ הגהות מיימוני וסמיך ליה מדכתיב פרשה ציון בידיה ע"כ ואני הצעיר חפשתי שם ולא מצאתיו גם בב"י סוף סי' קס"ז כתב בשם הרשב"א שראה דבר זה ואינו זוכר מקומו והרב ב"י שם לא הזכיר שהוא באבל רבתי וכתב הרב מנוח בשם הגאונים דבשבת פורס כדרכו דאין אבילות בשבת ע"כ נראה דקרי לזה דברים של פרהסיא דאילו דברים של צנעא פשיטא שנוהג.

והבוצע וכו'. שם דף מ"ז. ונראה דס"ל כיש מפרשים שהביאו התוס' וכ"כ הרב ב"י שם אבל בכסף משנה נראה דלא פי' כן עיין עליו.

השלישי מפסיק עמהם. גם זה שם ונראה פירושו אם היו אוכלים בקערה אחת ופסקו שנים מהם מלאכול דאינו דרך ארץ שהשלישי יאכל לבדו כיון שפסקו שני חביריו והיינו שפסקו לדבר או לשתות וכיוצא ורש"י פירשה לענין זימון ועיין להרב ב"י סי' קע"א ור'.

אין משיחים בסעודה וכו'. ממתניתין דבא להם יין ובגמרא דף מ"ג וכל מין דיבור אסור אפילו בדברי תורה דהא אפילו עניית אמן נאסר ובירושלמי פ"ו דברכות איתא דאפילו למי שנתעטש אין אומרים לו אסותא ומכיון דיהיב טעמא רבינו מפני הסכנה הכל בכלל. ומ"מ בסוף הסעודה יש ללמוד איזה דבר כגון משניות או מזמורים קודם ברכת המזון וכן פירש המשנה באבות שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה וכ"כ השל"ה ומג"א סי' ק"ע.

ודרך רחמנות הוא וכו'. מרן ז"ל הביא ההיא דפרק אע"פ דף ס"א חד ספי מכל מין ומין וחד ספי מחד מינא והביא פי' רש"י וכתב ע"ז וממילא משמע שאין השמש אוכל עם המסובין ע"כ ומדהביא פירוש רש"י בסתם משמע שהוא מפרש דברי רבינו כפירושו וקשה דלרש"י מאן דאמר מכל מין על כרחך ר"ל לשובע דהא מדפירש וחד ספי מחד מינא דר"ל ממין ראשון לשובע ומשאר מינים משהו מכלל דמאן דאמר מכל מין ר"ל לשובע מדמשתעי אליהו בהדיה ואם כן קשה דרבינו כתב דרך רחמנות הוא ליתן לתוך פיו מכל תבשיל ותבשיל כדי ליישב דעתו ולשון זה מוכח דהיינו משהו מכל תבשיל וא"כ הוי דלא כמאן ובאמת דדברי רבינו מוכחי כפשטן של דברים דחד ספי מכל מין משהו וחד ספי מחד מינא לחוד וכיון דאליהו משתעי בהדי מאן דספי מכל מין שמע מינה שכן יש לנו לעשות. ודוחק לומר דמה שהביא פי' רש"י היינו כלפי מה שסיים וממילא משמע וכו' דזה מפשטן של דברים משמע. ואפשר שמרן לא היה גורס בדברי רבינו ונותן לתוך פיו. ועיין עוד בסוף הלכות עבדים מדרכי הרחמנות.

ואם נתנו לו יין וכו'. בחולין דף ק"ז פליגי רב ורבי יוחנן אם מברך על כל פרוסה ופרוסה ורב פפא קאמר דלא פליגי הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב ופי' רש"י אי איכא אדם חשוב בסעודה בטוח הוא שיתן לו לחם כל הצורך ורבינו לא חילק כלל וכבר יישבו מרן ז"ל עיין עליו ונראה לענ"ד עוד דכיון דרבינו נתן טעם לפי שאין שתייתו תלוי ברצונו אלא ברצונם גילה לנו שבכל דבר כיוצא בו הדין כך וכיון דבדאיכא אדם חשוב דרך הוא ליתן לו לחם כל הצורך אם כן הרי אינו תלוי ברצונם שכיון שהמנהג הוא כך ספקו כודאי שיתן לו ועיין להכנה"ג שהאריך.

יצא אחד וכו'. יומא דף ל' וגירסת רבינו ומחזיר פניו לאורחים ועיין למרן ז"ל.

אין מניחין וכו'. ברכות דף נ' ונתבארו דברי רבינו ומ"ש וענבים ורמונים פי' רש"י שבשלו כל צרכן שאז הם נמאסין ע"כ ופשוט.

וכן אין מפסידין וכו'. נראה דרצה לכלול בזה מ"ש בברייתא שם אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וס"ל דלאו דוקא גלוסקאות דכל דבר שהוא דרך הפסד ובזיון הוא הדין והוא הטעם ומרן ז"ל כתב דלא הזכיר רבינו הך דגלוסקאות משום דמלתא דפשיטא היא עיי"ש ולענ"ד נראה כמו שכתבתי תדע דבהא דאין מפסידין את האוכלין לא הזכיר ז"ל מהיכן נפקא ליה ולפי דרבינו למדו מהך ברייתא כאמור. שוב ראיתי להרב גופיה סי' קע"א שאסר לזרוק את הפת משום בזיון ומסכים למ"ש תהלה להשי"ת.

אסור לאורחים וכו'. ברייתא ומעשה בחולין דף צ"ד וממ"ש שהרי אין לו וכו' משמע דאם כבר סיימו לאכול ושיירו איזה דבר יכולים ליתן מהשיריים לבנו ולבתו של בעל הבית שהרי כבר כילו לאכול ממה שהביא לפניהם וכ"ש אם הוא בסוף הסעודה ומ"מ נראה שטוב להחמיר תדע דשם בגמ' הביאו המעשה בשני בצורת ואפ"ה רבינו לא חילק כסתם ברייתא שם משמע דאין להקל כלל.

לא ישלח וכו'. גם זה שם ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות דעות ומ"ש שם בס"ד.

גמרו לאכול וכו'. משנה וגמ' בברכות דף נ"א. ומ"ש

שמא ישיירו שם פירורין וכו'. איכא למידק דרבינו כתב לעיל פ"ג הל' ט"ז שמים אחרונים אינם ניטלים אלא על גבי כלי ואם כן איך כתב שאסור לרחוץ עליהם תיפוק לי דאין נטלין ע"ג קרקע וי"ל דלאו דוקא רחיצה ממש אלא ר"ל שמא ינתזו מהמים על הפירורין בשעה שרוחץ וכן פי' רש"י עיי"ש. ומ"ש מרן בסוף דבריו וקבעו נמי הלכה כב"ש. ט"ס הניכר הוא וצ"ל כבית הלל ודו"ק.

הביאו להם מים וכו'. ובגמ' חילקו דכשחמשה עד מאה די בחמשה האחרונים והיא השגת הראב"ד ז"ל ומרן ז"ל תירץ דההיא מתניתא אתניא בימיהם וכו' ע"כ וקצת קשה דלעיל בתחילת הפרק פסק רבינו כהך מתניתא בדין המיטות וכו' אף שאינו נהוג בזמנינו עיי"ש. ויש ליישב.

ולא בדרכים. עיין להתוס' שם שחילקו בזה ורבינו לא נחית לזה שאינו מהלכות דרך ארץ דסעודה ואגב הוא דנקט הני.

אלא בפתח הראוי וכו'. נראה דנפקא ליה מעובדא דאיתא בגמרא דהתם שעת כניסה הוה ומ"ש מרן ז"ל עיין עליו לא הבנתי כוונתו דבגמרא לא מצינו דבר זה בפירוש אלא מכח דיוק כאמור ודו"ק.

גמרו ליטול ידיהם וכו'. משנה שם דף מ"ב והראב"ד זכרונו לברכה השיג על רבינו מכח הירושלמי ומרן הליץ בעד רבינו בשני דרכים הגונים עיין עליו.

אם היה שם יין. ברייתא שם ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י ועיין למרן ז"ל.

אף על פי וכו'. שם דף נ"א ופסחים דף קי"ז וכן דעת הרי"ף שאינה טעונה כוס אפילו בשלשה ועיין להרב כנה"ג סי' קפ"ב מ"ש בדין זה.