שתי הלחם וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דשבק מתני' ופסק כברייתא עיין עליו. ולענ"ד נראה מפני שראה ברייתא אחרת דר' נתן ור' עקיבא שאמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות ע"כ וכיון דאיכא שתי ברייתות דפליגי אמתני' פסק בשתי הלחם כן ומתרצה הך קושיא ברם בפ"ז לעיל לא הזכיר בעומר דין זה אולי מפני שבשתי הלחם הוצרך לפסוק דבאות מן הישן ובעומר לא מצאנו ואם יפסוק כאידך ברייתא תקשי עליה איך שבק מתני' ואם יפסוק כמתני' בעומר הרי פסק בשתי הלחם דלא כוותה לכך שתק ודי לו בדינים אחרים דמצותו לבא מן הקמה ומן הלח וכו' דמשמע דחדש בעינן וכ"כ להדיא לקמן הל' ד':

חטים שירדו בעבים יש בהם ספק וכו'. קצת קשה דכיון דהוי ספיקא דאורייתא הו"ל לפסוק לחומרא להדיא וכעין זה תמה מרן ז"ל על רבינו פ"ח דמעשה הקרבנות הל' י"ד ועיין מ"ש בפרק הקודם הל' כ' דדרכו של רבינו לכתוב כך כפי מה שנראה לרוחב תבונתו והנה מרן ז"ל הזכיר פי' רש"י שפי' כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מלאה חטים אמנם התוס' ז"ל הקשו עליו דממ"נ אם הם מחו"ל וכי בשביל שהיו בעבים הוכשרו ואי הוו מא"י וכי נאסרין ע"י כך ופירשו ז"ל דע"י נס ירדו בעבים כהנהו אטמהתא דפרק ד' מיתות ע"כ וכיון שכן לא היה לו למרן להזכיר פי' רש"י בסתם:

ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות. הלשון מגומגם דבפי"ב דמעשה הקרבנות פסק דכל המנחות לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובהכרח צ"ל דלא קאי אלא האפייה וסמך למ"ש במקומו ועיין מה שכתבתי לעיל פ"ה הל' ז' והאמת נראה דבהא אשמועינן רבותא דאף שאינן דוחות את השבת אפ"ה אפייתן בפנים ואף דבגמ' לא משמע הכי כבר כתבתי הנראה לענ"ד לעיל פ"ה ועיין להתוס' יו"ט ז"ל:

אלא אופין אותן מע"י. בדפוס מגדל עוז מערב יו"ט אך פסוק זה שהביא רבינו קשה קצת דא"כ עומר נמי (וחביתי כהן גדול) נימא הכי ויש ליישב:

אורך כל חלה וכו'. עיין מה שכתבתי פ"ה הל' ט':

כיצד הנפת הלחם וכו' ומניחין בצד שתי הלחם. כתב מרן ז"ל פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כרבי משום דמסתבר טעמיה ע"כ. וקשה דפלוגתייהו בעודם חיים דר' יוסי בן המשולם אמר כבשים למעלה וחנינא בן חכינאי אמר מניח שתי הלחם בין ירכותיה ורבי אמר מניח זה בצד זה ומניף והיינו בעודם חיים ורבינו קאי אחזה ושוק דשייך אחר שחיטה ודין זה של רבינו הוא הברייתא האחרת דאפליגו רבי וחכמים בזבחי שלמי צבור דתנופה כמות שהן דברי רבי וחכמים אומרים בחזה ושוק ופלוגתייהו בדון מינה ומינה וא"כ פסק כחכמים בחזה ושוק. ולכן נראה דמ"ש רבינו ומניחן בצד שתי הלחם קאי בין אחיים שהזכיר לעיל בין אשחוטים ובהכי מתרצי גם כן דברי מרן ז"ל וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ובס' שמות בארץ ז"ל בכפות תמרים דף ל"א כתב דלא הוצרך רבינו לכתוב הנפת החיים עם הלחם דמילתא דפשיטא והפסוק מפורש (ע"ט) [עיין עליו] והמעיין יבחר:

שחט שני כבשים על ארבע חלות וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דמשמע מדברי רש"י והתוס' דארבעתם צריך להניף דלא ידעינן מי הם הקדושות ורבינו לא הזכיר ההנפה אלא בשתים ועוד שכתב שנאכלין בחוץ ואמאי כיון דלא ידעינן הי מנייהו קדושות ואנו קי"ל דבדאורייתא אין ברירה ואי יש ברירה בהא א"כ אפילו בחוץ יכול לפדותם וכן יש לתמוה במ"ש פי"ב דפסולי המוקדשין הל' ט"ו גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות וכו' עיי"ש והאמת יורה דרכו דרבינו פסק להדיא דבדאורייתא אין ברירה כמ"ש פ"א דתרומות הל' כ"א ורפ"ז דמעשר ועיין מ"ש שם ובשו"ת זרע אברהם ז"ל יו"ד סי' כ"ז דף קי"ג עמד בזה והעמיק הרחיב ולקושיית הרב לח"מ ז"ל תירץ דכיון שמתחילה אמר יקדשו שתים מתוך ארבע וארבעים מתוך שמונים פשיטא דמהניא ברירה בהו דאדעתא דהכי אקדשינהו מתחילה ליקח הצריך לו והשאר יהיו חולין ע"י פדייה וסמכינן על ברירתו משום דלחודייהו קיימי וכו' עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה אכתי תקשי דאם איתא למה הצריך רבינו לפדותן בפנים הא כיון דלא אקדשינהו אלא על דעת ליקח הצריך לו והשאר יהיו חולין ע"י פדייה מעתה הפדייה תתכשר אף בחוץ כיון שלא נתקדשו וי"ל דכיון דרבינו פסק כרבי דשחיטה מקדשתן מעתה בשעת שחיטה קבלו כולם קדושה בהכרח דהא עכ"פ צריכין פדיון והן הן דברי רב חסדא בגמרא דאמר דפריק להו אגואי וחולין ממילא קא הויין ודו"ק:

שתי הלחם מעכבין את הכבשים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דרבינו פסק כר' עקיבא וכו' והרב לח"מ ז"ל הוסיף משום דר' שמעון ור' שמעון בן ננס פליגי בטעמייהו והו"ל כל חד לגבי ר"ע דהלכה כמותו מחבירו. אמנם הרב ברכת הזבח והתוס' יו"ט ז"ל תמהו דלקמן דף ע"ד סתם לן תנא כר"ע דקתני ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח ואמרו בגמרא לאתויי שתי הלחם וכו' והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ותקשי להראב"ד והרע"ב שפסקו כר"ש ע"כ ולהראב"ד ז"ל יש לומר דס"ל כאידך לישנא שהביא רש"י ז"ל אמנם להרע"ב קשה טובא שהרי כן פירש הוא עצמו באותה משנה עיין עליו ועיין בס' קול הרמ"ז ז"ל ובס' בית דוד נר"ו:

ואם הונפו עם הכבשים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דאפשר דטעמו של רבינו מדאמרינן בתר הכי א"ל אביי לרבא מאי שנא שני כבשים וכו' משמע דס"ל דתנופה עושה זיקה ע"כ וראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' עץ החיים פרשת אמור דף מ"ט שהקשה על מרן וז"ל וליתא דא"כ למה אינו מעכב רק או לחם לכבשים או כבשים ללחם וכשהונפו ב' מעכבין זה את זה והלא ב' הוזקקו לתנופה זע"ז וצ"ע. ולא זכיתי להבין דבריו דאדמקשה למרן ז"ל תקשי ליה לאביי ורבא בגמרא דאסיקו דתנופה עושה זיקה וזיקה דשחיטה כבר הזכירה רבינו פי"ז דפסולי המוקדשין הל' י"ח:

התמידין וכו'. עמ"ש מרן ז"ל עיין בספר ברכת הזבח והרב לח"מ ז"ל. ומ"ש

**הרי הדבר שקול וכו'**היינו משום שזה תדיר וזה מקודש ואיזה מהם שירצה יקדים וכמ"ש לקמן פ"ט הל' ב':