Maaseh Rokeach on Damages to Property Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דמי עמיר או דמי שעורים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל שרבינו נסתפק לו פסק ההלכה כמי, וכתב ב' הדעות להיות יד המזיק על העליונה וכו', ונראה שהוא מפרש "עמיר" אגודת השבלים, דלא כפי' רש"י שפירש תבן או קש וכו', ע"כ. ואיני רואה הכרח לזה דכיון דרבינו נסתפק בפסק ההלכה, ולכך כתב הב' דיעות, מעתה בין יהיה פירוש עמיר, קש או תבן, בין אם יהיה עמיר, שבולין, הכל שוה ותהיה יד המזיק על העליונה, ותו קשה דא"כ היה לו לרבינו לכתוב קולא על המזיק לחוד דהא (מגדלם) [משלם] קאמר, לכן נראה יותר דברי הרב כסף משנה ז"ל, דהכל לפי הזמן [דיש] זמן שהעמיר ביוקר ולכך נתן הבחירה ביד המזיק, ומ"מ הדבר מבואר שאם תפס הניזק אין מוציאין מידו לדעת רבינו, וכן נראה להטור והרב ב"י חו"מ סי' שצ"א, ואין להאריך שדברי רבינו סתומים הרבה.
משלם חצי נזק וכו'. בדפוס מגדול עוז מוסיף, ואין זה כל המשנה שהרי דרך בני אדם וכו', וידוע דדברי רב שאמר כל המשנה ובא אחר ושינה בו, הוא מוסכם אליבא דכו"ע, ופסק רבינו כשמואל ור' יוחנן דידוע [דהלכתא] כשמואל בדיני וכו'. [והלכתא] כר' יוחנן לגבי ריש לקיש.
אכלם בשדה של בעל השדה וכו'. אפשר שכך היתה כונת רבינו בגמרא, ומ"מ לא [ידעתי] למה הוצרך לזה, דמה לי שדה, מה לי חצר, כיון דכולם רשות של אחד, ועיין להרב ב"ח חו"מ סי' שצ"א.
ואכלה בהמה וכו'. לשון הברייתא דף [י"ט] [ע"ב], וכן חיה שטרפה בהמה ואכלה בשר, שרבינו מפרשה שאחר שטרפה הבהמה אכלתה גם כן, דאילו טרפה והניחתה הוי לה שינוי. [ואין] משלם אלא חצי נזק, אך לא ידעתי למה השמיט דבשר צלי שינוי [הוא] בחיה, וכן בשר ופת לצבי, כמ"ש בגמרא, דאף דבמסקנא אמרו ואיבעית אימא לעולם בבהמה ובפתורא, מ"מ הדין אמת, והיה לו [לרבינו] להזכירו , אם לא שנאמר דלאו כי רוכלא הוא ומטעם זה השמיט הא דבפתורא גבי [בהמה].
היתה מהלכת ברשות הרבים וכו'. מדלא הזכיר רבינו ההיא דהלכה ואכלה, משמע שדעתו לפסוק כאילפא, והכי מוכח נמי מדסיים, [שגבי חברתה] כחצר הניזק הוא חשוב, שהם דברי אילפא אמנם הרב המגיד ז"ל כתב דפסק שם כרבי אושעיא וכו', ולא איתבריר לן פסק זה, ואולי דכוונתו [כלפי אילפא] [אמר] רבינו, ובאור דבריו נ"ל נכון, דהכי מוקי לה רבא לההיא דר' אושעיא בקופצת, מעתה פליגא [א]דאילפא, דכיון דתלי טעמא דגבי חברתה [כחצר הניזק] דמי, מעתה אף בלא קפיצה חייבת, א"כ פליג (דר') [אדר'] אושעיא וכפי האוקימתא דקופצת כי קאמר ר' אושעיא עמדה ואכלה חייבת היינו קופצת, אבל [בעמדה] לחוד הוי לה כהלכה ואכלה דפטורה, ולכך פסק רבינו דעל גבי חברתה אף שעמדה אינה משלמת אלא מה שנהנית, ולעולם חייבת מפני [שהוא] מפרש הלכה ואכלה דר' אושעיא פטורה היינו [בעמדה] אבל מה שנהנית לעולם חייבת, ולכך כתב ואפילו עמדה וכו', אבל אם קפצה שהם [דברי רבא] אדרב אושעיא חייבת, כ"ש דקפצה על גבי חברתה הוי לה כחצר הניזק, ולמה סיים הרב המגיד וכן דעת ההלכות הוא, מפני שמפרש דהרי"ף שסיים אחר דברי אילפא, "בקופצת", לא דאילפא אמר כן, דודאי אילפא פליג אדרב אושעיא, אלא שלפי דברי רבא דמוקי לדרב אושעיא בקופצת, מעתה גם ההיא דאילפא אמת, ובקופצת, ולכך הזכירו הרי"ף ז"ל, ומעתה יתיישבו הקושיות שהקשה הרב כסף משנה לדברי הרב המגיד ז"ל, ומה שכתב וכי מוקי רבא מימרא דר' אושעיא וכו', אחרי המחילה הראויה הן הן דברי הרב המגיד כאמור דכל הענין אינו תלוי אלא בקופצת דווקא, ועיין עוד בדרישה חו"מ סי' שצ"א.
ואכלה משלם מה שהזיקה וכו'. בדפוס מגדל עוז "מה שהזיקה" נמחק.
הוחלקה ונפלה ויצאת וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו, דהיה לרבינו לבאר דאפילו שנעל כראוי חייב, והרב המגיד ז"ל הכריע כדברי רבינו מצד הסברא, והרב כסף משנה ז"ל כתב, דאינו רואה שום גילוי הדעת בדברי רבינו ע"כ. והרב לח"מ ז"ל כתב עליו, שיש קצת גילוי ממה שכתב, מפני שהיה לו לשומרה וסתם שמירה הוי נעילה כראוי ע"כ, ואחר המחילה א"כ מה השיג הראב"ד הרי גם רבינו ביאר בפירוש נעילה כראוי, [ונראה] שדברי הרב המגיד השכל מקבלם הרבה, ותדע שהראב"ד ז"ל חזר והודה.
שהשומר בגרנות וכו'. הראב"ד ז"ל השיג ודווקא בשומר את הגרנות עכ"ל, נראה שלא היה גורס בדברי רבינו שהשומר בגרנות וכו', דנראה מדבריו להדיא דבעל השדה עצמו הוא השומר ודלא כפי' רש"י ז"ל שכתב, שדרכם היה לשכור שומר לפקח על הגרנות, וכן דעת הטור חו"מ סי' שצ"ג. והרב לח"מ ז"ל, מפני שרצה להבין דברי רבינו כדברי הטור ז"ל, כתב עליו, דאין הלשון מתוקן כראוי, וזהו השגת הראב"ד ז"ל, ואחרי המחילה אין זו דעת רבינו, אלא שבעל השדה עצמו הוא השומר, וכן נראה מדברי ההלכות ז"ל עיין עליו.