הנפל וכו'. פי' אחר שיצא לאויר העולם דאילו כשהוא בגוף האשה אינו מטמא דמגע בית הסתרים הוא כמ"ש רבינו בסוף אלו ההלכות וכן פסק פ"ב דשאר אבות הטומאות הל' ב' ומדתנן בפרק בתרא דאהלות מדורות הגוים טמאים כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה ארבעים יום וכו' משמע דבתוך ארבעים יום לא חשיב נפל וכמ"ש בנדה דמיא בעלמא הוא:

ואם לא קרשה אינה מטמאה שמא כיחו וניעו הוא. הקשה המל"מ ז"ל דכפי הש"ס משמע דאם לא קרשה הו"ל ספק ולמה לא ביארו רבינו וצ"ע ע"כ. ולדידי איני רואה קושיא דמדכתב שמא כיחו וניעו הוא משמע דמ"ש תחילה אינה מטמאה הכוונה דטומאת ודאי אינה מטמאה אלא טומאת ספק:

כדין אבן. בדפוס מגדל עוז כדין חלל אבן:

אבל הכוליה והלשון וכו'. עמ"ש מרן ז"ל דלמה פסק כרבי דהא איכא ר' יוסי ור' עקיבא דקיימי בחד שיטא וצ"ע ע"כ ראיתי למהרש"ל בים של שלמה שנרגש מזה וכתב דלא פליגי אהדדי(ה) אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא עיי"ש והרב דמשק אליעזר כתב דלקמן בגמרא פסקינן כרבי באדם עיי"ש. ולענ"ד נראה משום דפשטיה דקרא מוכח טפי כרבי וכן פירש הר"ש פ"ק דאהלות אמתני' דהאברים אין להם שיעור וכו' וכן פסק רבינו פ"ב דשאר אבות הטומאות הל' ג' ופ"ב הל' ו' ומרן ז"ל שתק ליה שם עיין עליו.

ומה שלא הזכיר רבינו ארכובה משום דדבר פשוט הוא דמאין לה בשר:

האבר והבשר וכו'. טעות סופר הניכר יש בדברי רבינו בדפוס וכצ"ל האבר והבשר המדולדלין באדם אע"פ שאין יכולין לחזור ולחיות טהורים מת האדם הרי הבשר טהור וכו' וכ"כ במג"ע וכן נראה מדברי מרן ז"ל והיא משנה ערוכה פרק העור והרוטב:

אם נספרת על גב היד וכו'. עיין מה שכתבתי בפרק א' הל' ג' ובעיקר הדין עיין לרבינו בפירוש המשנה והר"ש ז"ל שם:

ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא מדברי סופרים. וכתב מרן ז"ל כלומר דאפילו לפי שיטתו שסובר דכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס זה שהוא הלכה למשה מסיני נקרא ד"ת וכו' ע"כ. ולכאורה קשה ממ"ש מרן גופיה פ"א דהל' אישות וז"ל הלכך על כרחך לומר שדברי סופרים מקרי כל דבר שאינו מפורש בתורה אע"פ שאותו פירוש מקובל מסיני והוא דבר תורה וממיתין ועונשין עליו מקרי ד"ס וכו' ע"כ משמע דד"ס והל"מ הכל דבר אחד ומצאתי למהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם חלק יו"ד דף ס"ה שנרגש מזה ותירץ ע"פ התוס' יו"ט ז"ל פ"ז דאהלות וז"ל וכבר כתבתי במשנה ב' פ"ק דערובין שכן הרמב"ם רגיל לקרות ד"ס מה שהוא הל"מ וראה זה מצאתי שאמר בפירוש המשנה פי"ז דכלים וז"ל ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מד"ת ושיעורו מד"ס ספיקו טמא ולא יטעך אמרי שיעורו מד"ס עם השורש אשר בידינו שכל השיעורין הל"מ לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה מד"ס ואע"פ שהדברים הם הל"מ לפי שמאמר מד"ס יכלול שיהא הדבר קבלת סופרין כמו הפירושים וההלכות המקובלות ממשה מסיני ע"כ והעולה מכלל דבריו שאין חילוק בין כשאומר הלמ"מ או דבר תורה לכשאומר מד"ס אלא לענין הספק דבשל תורה להחמיר בשל סופרים להקל וזה היא כוונת רבינו ומרן ז"ל אך כל זה אינו לענין מ"ש רבינו לעיל פ"א אין טומאת משא ד"ס אלא ד"ת וכו' דההיא מדרבנן גמור קאמר וכמ"ש מרן ז"ל שם וכן נראה לקמן סוף הל' י"ג:

מת שהרקיבו וכו'. התוס' יו"ט ז"ל תמה דלמה לא הוציא ג"כ האהיל על מקצתו עיי"ש. ולענ"ד נראה דאי אמלא תרוד קאמר מילתא דפשיטא היא דהרי לענין מגע אפילו על כולו אינו טמא ואיך יטמא באהל על מקצתו ושאר פרטי דין זה תמצאם בדברי רבינו רפ"ז דהלכות נזירות:

והנוגע בה ברשות היחיד וכו'. הנה בפ"ה דאיסורי ביאה הל' ה' פסק רבינו נמצא הדם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספק וכו' לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשין וכו' וקשה דכיון (שטו"מ) [שטומאתו] בספק למה אין שורפין כלל דמשמע אפי' ברה"י ויש ליישב עם מ"ש התוס' בריש נדה דלא ילפינן מסוטה טומאה דאתי ע"י ראייה אך עדיין קשה מהא דדם תבוסה וקושיא זו הקשו התוס' ז"ל שם דף י"ז ע"ב ד"ה אין שורפין וכו' עיי"ש:

וטומאתן מדברי סופרים וכו'. לפי' דברי מרן ז"ל משמע דרבינו כר' עקיבא דקרא דכל אשר יגע על פני השדה אינו אלא אסמכתא בעלמא ולפיכך כתב רבינו דטומאתן מד"ס כלומר מדרבנן וכפי הכלל המסור בידו דהלכה כר"ע מחבירו אך קשה דלר"ע עובר במעי אשה מדאורייתא היא ודלא כר' ישמעאל דדריש קרא דעל פני השדה להוציא עובר במעי אשה ורבינו בסוף אלו ההלכות פסק דאינו אלא מדבריהם הרי דפסק דלא כר"ע גם ר"ע ס"ל התם דרביעית דם הבאה משני מתים טמא מדאורייתא מקרא דעל כל נפשות מת לא יבא ודלא כר"י דס"ל דאינו מטמא אלא ממת אחד ורבינו ברפ"ד פסק להדיא דרביעית דם הבאה משני מתים טהור והיינו טעמא מפני דבפ"ב דאהלות פליגי חכמים אר' עקיבא וכתב שם רבינו בפירוש המשנה דאין הלכה כר"ע משמע דהיינו משום דמחבירו ולא מחביריו וכיון שכן מד"ס שכתב כאן הכוונה שהוא הלכה למשה מסיני על דרך שכתב בהקדמתו לסדר זרעים והביאו מרן ז"ל גופיה לעיל פ"ב הל' י' שכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס ומבואר יותר בספר המצוות שורש ב' וכדברים האלה מצאתי להרב ברכת הזבח ז"ל וכן דעת רש"ל ז"ל לפסוק כר"י. אמנם הרב דמשק אליעזר ז"ל מכח שהוקשה לו דהו"ל לרבינו לפסוק שם גזרה שמא תגע בו זב משיצא ראשו חוץ לפרוזדור ורבינו כתב סתם, מכח זה כתב דפסק כר"ע עיי"ש, ואילו היה מזכיר מ"ש רבינו ברפ"ד דלא כר"ע אפשר שלא היה כותב כן עיי"ש.

ומ"ש בספרי רבינו

לפיכך אם גרר הגולל בדפוס מגדל עוז כתב לפיכך אם נדר הגולל עד שכסה:

וטומאת בית הפרס וארץ העמים מדברי סופרים. הא ודאי מדרבנן קאמר וכדאיתא להדיא בגמרא ומזה לבי מהסס כמ"ש בפסקא הקודמת אף שהתוס' יו"ט פ"ב דאהלות כתב כדברי עיי"ש: