Maaseh Rokeach on Defilement by a Corpse Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עצמות הדג וכו'. מרן ז"ל ציין ממתני' פי"ז דכלים וכן עשה פ"א דכלים הל' ג' והדבר קשה דהתם תנן כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר' עקיבא ע"כ ורבינו לא חילק בין כלב המים לשאר מיני חיות שבים לא כאן ולא בפ"א דכלים ואם נאמר דכוונת מרן ז"ל דמדקתני דברי רבי עקיבא מכלל דרבנן פליגי עליה אכתי קשה חדא דבפירוש המשנה פסק רבינו כרבי עקיבא ותו דהו"ל לאתויי מדתנן התם פ"י אלו כלים מצילין בצמיד פתיל עצמות הדג ועורו דמשם נלמד על נכון דעצמות הדג כולם בכלל אין מקבלים שום טומאה וכמ"ש רבינו רפכ"א וציין מרן ז"ל ממשנה זאת והתוס' יו"ט ז"ל הקשה עוד דאם נאמר דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת הא קי"ל דאין הלכה כסתם ותירץ דהכוונה דאין זה בכלל הלכה כסתם ומינה דיתכן הלכה כסתם מכח המחלוקת האחר עיי"ש והם דברי הרמב"ן ז"ל שהביא מהר"ש אלגאזי ז"ל בס' גופי הלכות עיי"ש ולענ"ד נראה גם כאן מכיון דקתני אח"כ ואם חיבר להם מן הגדל ביבשה וכו' בלי שום חילוק משמע דאתי כסתמא דרפ"י ומבואר הדבר דהתוס' יו"ט ז"ל לא תפס על דברי מרן אלא במ"ש פ"א דכלים ובפ"א דט"מ ופכ"א דטומאת מת משא"כ בפרקין שביאר מהברייתא דתורת כהנים וגם שם אין כאן גמגום שהרי בפ"א דכלים הזכיר רבינו הדרשה הזאת דתו"כ ובפכ"א דטומאת מת הביא דין המשנה פ"י ועיין עוד להתוס' יו"ט רפ"ט דסוטה שהאריך לבאר היכי אמרינן סתם ואח"כ מחלוקת ודע דאף דבפירוש המשנה פסק רבינו דהלכה כר"ע מ"מ בפ"ב משנה א' כתב וז"ל ואמנם יאמר מעשה עזים לא מה שיעשה מעצמו העוף או הדגים מן הכלים שלא יקבלו טומאה כי אם מן החי ההולך לבד ע"כ וזה נראה כסותר למ"ש פי"ז דהלכה כר"ע:
העושה גולל וכו' הנוגע בהן וכו'. ונראה דלאו דוקא נוגע דגם מאהיל טמא כמ"ש לקמן הל' ו' גבי שתי אבנים ועיקר הדין דגולל מטמא במגע ובאהל כבר ביארו רבינו פ"ב הל' ט"ו:
וכן בהמה שכפתה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דאל"כ הרי היא הולכת לכאן ולכאן ע"כ וכן מתבאר עם מ"ש רבינו פט"ז דהל' שבת דבכל עושין לחיים אפילו בבהמה חיה ועוף והוא שיהו כפותים כדי שלא ינודו והם דברי ר' מאיר פרק הישן שהשוה כולן בסוג אחד עיי"ש:
עשה ראשה גולל לקבר וכו'. עיין מה שהשיג הראב"ד ז"ל ומרן הליץ דרבינו מפרש דעומדת ומוטה על צדה תרוויהו בשהקורה מוטלת לארך הקבר אלא דעומדת היינו שהטילה על הקבר לרחבה וכו' ע"כ נראה דלא היה צריך לזה הדוחק דנוכל לפרש דעומדת שברישא היינו שהראש המונח בארץ עודף ויוצא מקצתו חוץ לקבר והעד על זה שעל שניהם סיים רבינו
והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר וכו' וכאן איירי שכל הראש מונח על הקבר שהרי דימהו לאילן ובהכי ניחא הכל וכן זכיתי ומצאתי להתוס' יו"ט ז"ל כדברי תהלה להשי"ת והאמת נראה דמרן ז"ל נדחק בזה מכח שרבינו לא ביאר ברישא (דנייד) [דין] ד' טפחים כסיפא אלא די"ל דמילתא דפשיטא היא וכמ"ש ז"ל:
שעשאן גולל. בדפוס מגדל עוז שעשאן אהל ועיין בפי' מהר"י קורקוס שהביא מרן ז"ל:
מערה שהקבר בתוכה וכו'. עמ"ש מרן ז"ל דהשמיט רבינו ההיא דס"פ משוח מלחמה במה דברים אמורים שנפתחה מן הצד אבל נפתחה מלמעלה ד' אמות ע"כ עדיפא מינה הו"ל לאקשויי דנראה דרבינו פסק בהיפך שהרי רבינו כתב ברישא
בזמן שהחצר עומדת לאויר העומד לתוכה טהור מברייתא של שם משמע דלר"ע בעינן ד' אמות משום שמא יאהיל ואיך שיהיה מבואר הדבר דרבינו נמשך אחר התוספתא שהביא הר"ש ז"ל ולא מחלק בין פתחה מן הצד או מלמעלה והדברים עתיקים: